יכול להיות שזה קרה כשהפכנו לבני נוער?
פתאום אחריות בלימודים, ודעות וסטנדרטים חברתיים, ובנים בנות ותחרות פופולאריות.
אולי זה עשה את זה?
אולי זה טראומה והדבר הכואב הזה שקרה לנו בילדות?
כל אחד מאיתנו עם הדבר האחד שלה או שלו?
או בפעם הראשונה שצפינו בחדשות, ושמענו על מלחמה וכל הדברים הרעים שקורים בעולם,
אולי שם?
תאמת – אין לי מושג.
אבל קצת נמאס לי לקחת את הדברים ברצינות.
ולעשות כאילו הם באמת רציניים.
הרי כולנו נמות במילא לא?
אז מה אנחנו רוצים לעשות עם הזמן שלנו כאן?
והכל תכלס ריק ממשמעות בבסיס של הדברים, אז לא כדאי שנעשה קצת כיף?
עכשיו אני יודע מה המחשבות שלך:
"כן דניאל כל זה נשמע טוב אבל מה עם הקריירה שלי וכל הדברים שיש לי לעשות ביום יום?"
ו "כן דניאל אבל מה עם המלחמה, והחטופים, וכל העניינים שקורים פה.."
ו"אתה צודק אבל יש לי ילדים לגדל וטראומה לרפא.."
וכל זה נכון וקיים.
וכל אלו הן מחשבות שגם יש לי בזמן שאני כותב את זה!
אבל, זה לא אומר שאי אפשר להנות.
כי בתכלס, בעומק של הדברים – כל משמעות שאנחנו נותנים לה חשיבות היא מומצאת.
כולנו יום אחד נמות ונחשוב שתכלס, כל זה היה לא כזה רציני כמו שחשבנו.
פשוט בדיחה קוסמית אחת גדולה שאלוהים\היקום משחק. שאנחנו משחקים עם עצמנו.
אז בואו נהנה קצת אוקיי?
אם קראתם את הפוסט הזה והתחברתם – קחו פעולה!
שימו שיר שאתם אוהבים ותתחילו לרקוד! תראו איזה סרט מטופש בטלוויזיה. שחקו משחק קופסה, פשוט תעשו משהו לגמרי ילדותי וחסר אחריות לפעם אחת במקום להיות מבוגרים כל כך רציניים.
כי למה לא? ולמי אכפת?
תהנו מזה!
באהבה וחמלה, דניאל❤️.
