איך זה באמת לאהוב את עצמי? לא כמונח קלישאתי אלא כחוויה מעומק ליבי
על להעז לעמוד באור
להעז לעמוד באור: "לפעמים אני מפחד לעמוד באור, באהבה, בעוצמה ושמחה שלי. לפעמים אני מפחד להפתח לאפשרויות של כל הטוב שיכול להפתח בפניי. לפעמים אני
אם אתם לפעמים מרגישים שאתם פחות טובים מאנשים אחרים תקראו את זה
אם אתם כמוני, אתם בטח מותקפים ביום יום במחשבות שליליות שמשוות אתכם לאנשים אחרים ואומרות לכם שאתם לא טובים מספיק ונכשלים לעומת כל האנשים "הטובים"
אני שונא את עצמי
אני שונא את עצמי. ככה הרגשתי. אני אפס. מפסידן. לוזר. פאתטי. כמה קשה הייתי עם עצמי. כשהייתי עושה טעות, כמה
האם אתם מפחדים לחשוף את מי שאתם באמת?
הפוסט הזה מיועד לכם, אם גם לכם יש את התחושה לפעמים שאתם לא מביעים את עצמכם כמו שאתם באמת. ואם אתם גם לפעמים
למה שום כמות של התפתחות אישית לא יכולה להחליף אהבה עצמית
לפעמים, אני בלי לשים לב נכנס למצב בו אני מנהל את עצמי, ואת מצבי הרוח והרגשות שלי. זה כאילו עכשיו אני צריך לשלוט
אני שם את האשמה בצד
לאחרונה הייתי במצב של flow מאד עוצמתי בחיים שלי, של זרימה, אושר יום יומי, הכל מרגיש טוב, bliss, תחושה של התקדמות ושאני אחד עם החיים.