אני חולק תוכן on and off ברשת החברתית מאז הקורונה ב2020, אבל השנה האחרונה הייתה השנה הראשונה שבאמת התחלתי לעשות זאת בעקביות. אני תמיד נהנה לראות את הפידבק של אנשים שהתוכן שלי מדבר אליהם ולשמוע איך זה עוזר, אבל עד עכשיו, אני חייב להודות שמשהו אחד במה שאני חולק היה
המסע לעבר אושר, והמסע לשחרור מסבל עוברים להם מספר שלבים – והם למעשה אולי בעצם אינסופיים בעומק שאליו הם הולכים. אושר בא דרך השחרור מאשליות. אשליות מקורם בפחדים. אפשר גם לסובב את זה ולהגיד שפחדים מקורם באשליה אחת בלבד, של הנפרדות. אשליות ופחדים שגורמים לנו לא להבין מי אנחנו, מה
כילד, החושך והרוע בעולם שברו אותי. אבל משהו אחד שינה את זה: עוד מילדות, המפגש עם החושך היה מוכר לי. משפחה עם רקע של טראומה, כמו רוב המשפחות בישראל. שואה, פוגרומים, בריחה ממצבים מאתגרים בעירק, צרפת ומרוקו והגעה לארץ לתנאים של קושי, מלחמות ומצב הישרדותי – כל זה הוביל לכך