אני שונא את עצמי.
ככה הרגשתי.
אני אפס. מפסידן. לוזר. פאתטי.
כמה קשה הייתי עם עצמי.
כשהייתי עושה טעות, כמה חזק הייתי שופט את עצמי.
כשאנשים היו כועסים עליי ומאוכזבים ממני, כמה הייתי מאשים את עצמי ואך ורק את עצמי בהכל.
כמה מחמיר הייתי כלפי עצמי, וכמה וותרן כלפי אחרים.
אני חשבתי על לקחת את החיים שלי מרוב ששנאתי את עצמי, והייתי בטוח שלאף אחד לא יהיה אכפת.
או! כמה האמנתי לקול הזה של שנאה עצמית בפנים.
עד שהבנתי,
עד שהבנתי שאולי הקול הזה משקר.
שאולי אני לא צריך להיות כזה חמור כלפי עצמי.
שאולי לא כל דבר שמשתבש באשמתי ושאולי לעשות טעויות זה בסדר.
ומתישהו הבנתי שאני אשכרה יכול לאהוב את עצמי, בלי שום סיבה.
לא כי הגשמתי משהו מיוחד, לא כי אני חכם במיוחד.
פשוט לאהוב את עצמי כמו שאני, אהבה אמיתית כזו, ללא תנאים.
ושכל המקומות האלו בתוכי שהתביישתי בהם, שהסתרתי, שהדחקתי, ששפטתי אותם, פשוט צריכים את האהבה שלי.
ואני יכול לתת להם את האהבה שלי גם.
ושהם מחכים לה וישמחו לקבל אותה.
וזה שינה לי את החיים. ומאז אני מרגיש שלם יותר בפנים, כבר לא חצוי בתוך עצמי.
וזה עשה בשבילי את כל ההבדל.
מה המקומות שאתם שונאים בתוך עצמכם?
ואולי בשבילכם המילה שונאים חזקה מדי, ויהיה יותר מדויק להגיד: לא מקבלים, שופטים או מתביישים בהם.
אם אהבה עצמית זה דבר שחשוב לכם ודבר שאתם רוצים יותר ממנו בחיים שלכם,
אני רוצה שתדעו שמותר לכם לשחרר את כל השיפוט העצמי הזה, אין לכם צורך בו יותר, זה בסדר לשחרר אותו.
תתחברו למקום הזה בתוככם עכשיו שאתם כל כך קשים איתו ותגידו לו או לה בקול חומל את מה שאני אמרתי לעצמי, שעזר כל כך:
“אני מצטער.ת ששפטתי אותך כל כך הרבה במשך כל השנים האלו, אני נשבע.ת לא לשפוט אותך יותר, אני אוהב.ת אותך ומקבל.ת אותך כמו שאתה, ואני יוצר.ת קשר יותר טוב איתך מעכשיו, בבקשה תסלח.י לי”.
אם עשיתם את זה, תחלקו איתי בהודעה פרטית מה הייתה החוויה שלכם, אשמח לשמוע.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.
