כך אמרה לי ילדה מקסימה וחמודה במעלית היום – ולא, לא הייתי מחופש.
שמת לב שיש לך מצח ממש גדול?
ככה שאל אותי בתמימות נער צעיר שאני עושה איתו תהליך אימון היום במפגש ( הוא מכיר אותי 3 חודשים ורק עכשיו שם לב חחח
).
).וחבר’ה – אני מת על ההערות האלו!
למה?
כשילדים או נערים צעירים עושים את זה, זה נעשה בכל כך תמימות, כל כך אנושיות, כל כך אמיתיות.
בלי שום שיפוטיות.
בלי שום דבר רע.
פשוט אומרים את מה שרואים, כמו שזה, בלי לחשוש גם ממה יחשבו עליהם אם יגידו זאת או שאנשים יעלבו.
לא אכפת להם, והאי אכפתיות הזאתי באה ממקום טוב, לא ממקום קר ומרוחק, אלא ממקום חם ואוהב.
כל מה שחשבתי לעצמי אחרי האינטראקציות האלו זה –
“וואו, הלוואי שגם אני אדע איך לתקשר את האמת או את החוויה שלי בצורה כזו ישירה ובו זמנית אוהבת וחמה, כמה יש לי ללמוד מהם
“.
“.והנה התרגול שלי לשבוע הקרוב – לתקשר את האמת באופן אוהב וחם כלפי אחרים, אבל בלי היסוס.
התרגול השני שלי – לא לקחת שום דבר אישי, כי שום דבר הוא לא לגביי ( תודה לך דון מיגל רואיז לגבי זה).
ובקשר ללא לקחת כלום אישי, יש לי בקשה מכם בשביל שתעזרו לי בתרגול הזה.
אם אי פעם חשבתם שיש לי מצח גדול, תגיבו ‘1’.
אי אי פעם חשבתם שאני נראה סיני ( לא שיש בכלל דבר רע בלהראות סיני, סיני זה מראה מאד מאד יפה), תגיבו ‘2’.
ואם בא לכם סתם להתחכם או אתם לא מזדהים עם 2 האופציות האלו, תגיבו איזה מספר שבא לכם כי למי אכפת, העולם הוא כאוס במילא
.
.בתמונה: אני מנסה להמחיש את הסיניות שבי ואת המצח הגדול שבי בו זמנית.
אני משתדל…
באהבה וחמלה, דניאל.
.