אם חווינו טריגר בסיטואיציה כלשהי, אותו אדם ש”לחץ לנו על הכפתור” אולי לחץ על הכפתור שלנו, אבל הכפתור הזה הוא שלנו.
ולא משנה כמה נרצה להאשים אותו ולשחק את עצמנו קורבן, וכמה מפתה זה יהיה, בסוף הטריגר הוא בתוכנו, הרעל הרגשי שנחשף בתוכנו, והאחריות שלנו היא לרפא אותו.
אנשים אחרים יכולים רק לחשוף את הפצעים של הנפש שלנו, ובנקודת מבט מסוימת, זה מתנה שהם עושים את זה כי הם נותנים לנו הזדמנות להתרפא ולגלות אלו פצעים יש בתוכנו שעוד לא ריפאנו.
כשזה קורה, אם אנחנו מודעים מספיק, אנחנו יכולים לשחרר מיד ממה שנדמה למיינד שלנו כגורם החיצוני לטריגר ולהסתכל פנימה על הפצע.
בשלב זה אנחנו נחקור את הפצע הזה ונבין למה הוא פה, נכיר אותו, את התחושות רגשות ואמונות שמלוות אליו.
נביא לו סליחה ואהבה.
וכשנסתכל פנימה, נפתח את הפצע הזה ונביא לו סליחה ואהבה, הוא לאט לאט יחלים, ואז אנשים אחרים לא יוכלו לגעת בפצע הזה יותר באותו האופן.
זו לא הזמנה לא לשים גבולות עם אנשים, או להרחיק את עצמנו מסיטואציות שמטרגרות אותנו לעיתים (כי ריפוי קורה במיטבו בסביבה מטיבה ואוהבת), אלא הזמנה לקחת אחריות ולהבין שהמקור של הכאבים שלנו הוא פנימי.
לקיחת אחריות היא אקט של אהבה עצמית.
כילדים לימדו אותנו לקשר לקיחת אחריות לאשמה, אבל אין באמת קשר בין השניים.
אני יכול לקחת אחריות בלי לשפוט את עצמי ולעשות זאת באהבה.
להיות שמחים לא משנה מה, זה לקחת אחריות על הטריגרים שלנו, וכשאנחנו מרפאים את הפצעים של הנפש, לאט לאט אנחנו מפתחים הגנה הרמטית רגשית מהעולם.
כל “החצים” שהעולם יורה אלינו הופכים לורדים אדומים ומתוקים של אהבה כשהם פוגשים אותנו.
יש לנו “כיפת ברזל” פנימית של אור, מוגנים מהחושך, כי פגשנו אותו ואהבנו אותו עד הסוף בתוכנו.
זה הכוח של אלו שבוחרים להיות שמחים לא משנה מה, והכוח הזה הוא זכות הלידה שלנו, והוא פנימי.
אני מקווה שזה עוזר🙏.
אם אתם מוכנים ללמוד איך לרפא את הטריגרים שלכם לחלוטין ולחיות חופשיים מבפנים, לחצו פה למשהו שילמד אתכם איך.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.
