האשליה שתוקעת אתכם במירוץ העכברים

אתם מכירים את מירוץ העכברים.

אתם יודעים איך הוא נראה.

עבודה בלי סוף, בלי מנוחה.

מאמץ לא נגמר.

לידה – בית ספר – צבא – אוניברסיטה – עבודה – חתונה – ילדים – פנסיה.

תבנית לחיים שהוכנה מראש שלא בחרתם.

איפשהו בתבנית הזאתי הובטחה לנו שמחה, אבל כמו שכבר ידוע להרבה מאיתנו, שמחה לא נמצאת שם.

אנחנו עובדים כל כך הרבה, שחוקים מהעבודה, ועדיין לחוצים כלכלית,לחוצים מהמצב במדינה ושחוקים.

אנחנו לומדים ועובדים קשה, ואחר כך חשים מותשים ולא נהנים ממה שאנחנו לומדים בכלל.

50% מהזוגות בארץ מתגרשים, ואני לא יודע כמה אחוז מהזוגות שנשארו ביחד באמת באמת שמחים ומאושרים זה עם זו, אבל לצערי אני לא חושב שהוא גבוה. זוגיות מביאה את האתגרים שלה.

הילדים נולדים וההורים גמורים מעייפות מלטפל בהם, אחר כך הם גדלים לנערים ונערות ויש דרמה במשפחה,

או שהכל היה טוב אבל אז הילדים עוזבים את הבית וההורים נשארים עם תחושה של ריקנות בפנים וחוסר כיוון.

אני לא אומר שזו התמונה המלאה, אבל אם נסתכל בכנות ולא דרך משקפיים ורודות לרגע, האם זה לא הרבה ממנה?

ובואו נשאל את עצמנו עוד כמה שאלות רגע:

האם באמת נועדנו להיות שמחים רק בפנסיה?

מה עם ה65 שנה שלפני כן?

האם החיים לא נועדו להיות הרפתקה כיפית, מסחררת, מלאה ומספקת בכל רגע?

מה קרה לאושר, כיף וחופש שהיה לנו כשהיינו ילדים? לאן זה נעלם?

יש רק תשובה אחת לזה.

אשליה אחת, שבגללה אנחנו לא מאושרים כמו שאנחנו יכולים להיות, ואנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו בלי הפסקה, מנסים למצוא שמחה אבל מוצאים רק חוסר סיפוק במקרה הטוב, וסבל עמוק במקרה הרע במקום זאת.

האשליה הזו, היא האמונה שחומר, והעולם החיצוני יכולים לעשות אותנו שמחים.

“עוד קצת כסף ואהיה שמח!”, “אם רק הייתי מליונר, הייתי שמח, כי לא היו לי את כל הדאגות האלו”,

” אם רק אקבל את הקידום הזה בעבודה” או “אם רק העסק יצליח וישגשג כמו שאני רוצה, ואקבל את האהדה, אהבה, סטטוס וכוח שתמיד רציתי”,

“אם רק הילדים היו יותר שקטים, אם רק הבן או בת הזוג היו נחמדים ואכפתיים יותר, אם רק המדינה לא הייתי ממציאה חוקים מגוחכים ורפורמות מגוחכות כל יום שני”.

“אם רק…. אם רק…” – תשלימו עם האם רק שלכם. לכולנו יש אותו.

השיגעון הזה, הטרלול הזה, של לתת את הכוח של השמחה שלנו לדברים חיצוניים, הוא מה שעושה אותנו תקועים במירוץ העכברים.

הגורמים האמיתיים לשמחה שהם – אהבה עמוקה לעצמי ואחר, קבלת המציאות, הכרת מי שאני באמת ואת טבע המציאות והתודעה באופן עמוק, אסירות תודה, חברויות עמוקות, אורח חיים בריא והיכולת להפסיק את רצף המחשבות הלא פוסק של המוח ופשוט להנות מהרגע.

אותו בן אדם הפסיד בגדול.

אני לא מקנא באלון מאסק, אני לא מקנא בביבי נתניהו, אני לא מקנא באנה זק, אני לא מקנא באף אדם בעל סטטוס, כסף וכוח.

אני גם בכללי מעדיף לא לקנא ואם כבר אקנא באדם שמח ממני ולא באדם עם יותר הצלחה וכסף.

אז אם אתם רוצים לצאת ממירוץ העכברים – צאו מהאשליה של החומריות.

אף כסף לא ימלא את החור שנמצא לכם בפנים או פחד קיומי.

אף בן או בת זוג לא ימלאו את הכאב שלכם והעובדה שאתם לא אוהבים את עצמכם.

אף כמות של כוח או סטטוס חברתי, לא יגרמו לכם להרגיש שאתם טובים מספק כמו שאתם פתאום ולרפא את כל הטראומה שקיבלתם מאמא\ אבא או הילדים בבית ספר.

בבקשה תתחילו לעשות את העבודה לשחרר את כל האמונות והסיפורים השקריים שהמוח שלכם מספר כדי שיהיה לכם מוח שקט וחופשי,

לשחרר את כל הרגשות הכואבים שסחבתם עם השנים, כדי שהנטל שלכם יהיה קל, ותרגישו חופשיים ומשוחררים רגשית,

בבקשה תתחילו לעשות את העבודה לפתח שלווה פנימית ואת היכולות לאהוב באופן מלא ועמוק, ללא תנאים את עצמכם וכל מי שסביבכם, כדי שתמיד תסתובבו עם אהבה בלב.

אתם יצורים גדולים.

יש בכם כל כך הרבה יופי.

צאו מהאשליה הזו, ותתחילו לחיות חיים מדהימים ומאושרים –

כי בכנות – מגיע לכם, וזה לגמרי לגמרי אפשרי.

אני במסע לצאת ממירוץ העכברים,

תגיבו ” ” אם אתם איתי.

בתמונה: בן אנוש ולא עכבר.

באהבה וחמלה, דניאל.