בחלום ראיתי שני אנשים מתווכחים אחד עם השניה.
לכל אחד מהם היה דעה אחרת.
הוא התווכח איתה
היא התווכחה איתו
שניהם כעסו מאד.
הם הביעו כעס וזעם אחד כלפי השניה.
אף אחד לא היה מוכן להקשיב.
לאחר מכן בא איש שלישי, וכעס על זה שהם רבים.
הוא התעצבן ואמר: “למה אתם רבים? מה אתם מטומטמים? תפסיקו לריב כבר טיפשים. “
אחריו בא איש רביעי ששפט את האיש השלישי על כך שהוא שופט את שני האנשים האחרים.
ואליו הצטרפו אנשים שלקחו צדדים במריבה.
לבסוף הגיע אדם חמישי שאמר בטון רגוע אך חומל ותקיף:
“היי! חבר’ה, חבר’ה! על מה אתם רבים? מה קורה כאן? על מה כל המריבה הזו.
אתם לא רואים שכולכם חברים? אתם לא רואים שכולכם בני אדם, אנשים זה כמו זה, פשוט עם דעות שונות?
כולכם רוצים להיות שמחים. כולכם רוצים נינוחות ושלווה. כולכם רוצים להנות עם חברים ומשפחה בימי שישי ושבת. מה כזה שונה ביניכם?”.
“והאם זה שווה את כל זה? כל הויכוחים האלו, על דעות שונות? מדובר רק בדעה.” – הוא המשיך ואמר.
“למה שלא נקשיב זה לזה? למה שלא נהיה קשובים. למה שלא נקשיב ביחד וננסה למצוא פשרה. ננסה למצוא משהו שיעבוד בשביל כולנו במקום להתעלם לגמרי מהאחר.
בואו נעבוד ביחד”.
ובחלום, היה נדמה שהיו אנשים שהקשיבו, והתחילו לשוחח ביניהם.
היו כאלה שהמשיכו במריבה והתעלמו ממנו, אבל אלו שהקשיבו, אלו שהקשיבו התחילו לעבוד יחד.
בעבודה יחד, הם עזרו זה לזו,
ובעזרה זה לזו, הם הצליחו להגיע למקום של פשרה והבנה הדדית.
בפשרה, אולי אף צד לגמרי לא מרוצה, אבל הריצוי העמוק מגיע, מכך שהצלחנו לעבוד ביחד, אולי לא קיבלנו את כל מה שרצינו, אבל יותר חשוב מזה – יצרנו הבנה ביננו.
אולי לא נסכים תמיד, אבל לפחות נוכל להבין זה את זו עמוקות.
אלו שעבדו ביחד הבינו, שזה שיש לנו דעות שונות, לא אומר שאנו חייבים לפגוע זה בזה ולהתעלם מצורך האחר.
הם הבינו שאלוהים, בדיוק כמו שהוא, אוהב ליצור מגוון רחב, ואלוהים יצר מגוון דעות שונות.
הם יכולים להנות מהגיוון.
אמן וכולנו נהנה מהגיוון הזה יותר ונהפוך את האהבה ביננו לחשובה יותר מהדעות החלוקות ביננו.
אמן וכולנו נקשיב.
באהבה וחמלה, דניאל
.
.