הנה יום העצמאות הגיע לו.
איך אנו מרגישים פה?
שמחה, חגיגה, ששרדנו וניצחנו?
חששות על העתיד?
פחדים?
כאב על מי שאיבדנו בדרך?
או אולי הרגשות מעורבים בשילוב של הכל?
שאלות, ולי אין תשובות.
לפעמים רק נותר לבכות.
לפעמים רק נותר לצחוק.
לפעמים רק נותר להנות.
כי גם כשבוכים, ונהנים וצוחקים – אנחנו נותנים כבוד.
לכל מה שאיבדנו.
לכל הקושי שעוד בדרך.
לנצחונות ורגעים של אושר הקטנים, כי אנחנו עדיין נהנים מהחיים.
ניצחנו, כי אנחנו חיים. ניצחנו כי אנחנו מחייכים. ניצחנו כי אנחנו אוהבים.
מה יהיה גורל עם ישראל? איני יודע
אבל נחשף בפניי בעבר, במספר פעמים, שישראל והמזרח התיכון יהיה המקום הכי שלוו ומלא באחדות ושלום בכל עלי האדמות.
נשמע רחוק מהמציאות נכון?
אבל אולי לא כזה.
כי אם כולנו ניקח אחריות, ונעבוד למצוא שלום בתוכנו, ואז כחברה וכעם – נלמד למצוא שלום עם אחרים ונמשוך את זה אלינו.
ואם אירופה, שדיממה במאה ה20 במלחמות שלא נראו לעולם בכל היסטוריית האנושות בעשרות אלפי שנים האחרונות, מצאה שלום, ואף איחוד – אנחנו גם יכולים לעשות את זה, ואפילו טוב יותר.
כי במשרד התיכון חם. וכך גם הלב שלנו חם.
ניצוצות של תקווה. ניצוצות של אפשרות.
בואו נראה מה אפשרי. בואו נראה מה יקרה. בואו נראה מה יתרחש.
חיזיון, שאלות, בכי, צחוק, חגיגות, שאלות.
נמשיך קדימה עם הראש מורם במסע החיים, ונגלה את מה שיחשף בפנינו.
את מה שניצור,
ואולי גם,
את מה שנוצר כבר מראש.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.
