כל בוקר אני קם, ומלאך המוות קורץ לי עם פניו ואומר לי “שלום דניאל, מה שלומך?” עם חיוך רחב.
מלאך המוות הוא חבר ולא אויב.
הוא תמיד נמצא כאן מאחורה.
הוא מזכיר לנו שכלום לא שייך לנו, ושכל מה שאספנו בחיים האלו, יום אחד נצטרך לוותר.
הוא נמצא מאחוריי, כמו נוכחות מתמדת כזו.
מזכיר לי שהוא כאן, ומזכיר לי איך לחיות.
מלאך המוות מזכיר לי שאני כאן בחיים כדי להנות.
מלאך המוות מזכיר לי שאם אני לא נהנה מהרגע, אני כבר מת, ולא נהניתי בכלל.
מלאך המוות מזכיר לי שכל החיים האלו הם חלום – ושאני החולם שבא לחוות אותן, להתפתח בהן, ולהנות ולגדול.
מלאך המוות מזכיר לי שבלי המוות, אין משמעות אמיתית לחיים.
“אני אקח את כל מה ששלך יום אחד” הוא מזכיר לי שוב ושוב, אך לא אומר לי מתי, זה חלק מהמסתורין.
אך יום אחד הוא יבוא ויקח הכל, ואני בתקווה – אדע לשחרר.
