יש לי לקוחה מקסימה, נקרא לה ג’ולי לפוסט הזה, שהיא רואת חשבון.
כעצמאית בעסק משלה, וכאישה אינטיליגנטית, היא יודעת שיש דברים שהיא יכולה לעשות כדי לתת יותר ערך ללקוחות שלה, ובכך להגדיל את ההצלחה של העסק שלה, ולעומת זאת דברים שאם היא לא תעשה, יפגעו בעסק שלה ובהכנסות.
אבל למרות האינטיליגנציה שלה, ושהיא יודעת את הדברים הנכונים לעשות, ג’ולי מוצאת את זה קשה מאד להגיש דוחות בזמן, והרבה פעמים היא מאחרת בכמה ימים, מה שמוביל לכך שלקוחות שלה פחות מרוצים מהשירות שלה, ולפעמים כועסים.
ג’ולי יודעת שהיא עושה את זה גם כשלא כדאי, אבל קשה לה להשתנות למרות שהיא יודעת שלהשתנות יעשה לה, לעסק שלה וללקוחות שלה טוב.
וג’ולי לא היחידה בזה.
בעבודה שלי אני פוגש הרבה א.נשים מקסימים שקשה להם להתמיד בהרגלים שעושים להם טוב (בין אם אכילה בריאה, לישון מוקדם או לעשות ספורט) ושקשה להם להפסיק הרגלים שפוגעים בהם (כמו לאחר לפגישות לעיתים קרובות, לעשן סיגריה או לבלות שעות ביום מול הטלפון).
אבל למה זה ככה? למה קשה לנו להתמיד במה שעושה לנו טוב, ולמה קשה לנו להפסיק דברים שעושים לנו לא טוב?
הנה הסיבה:
אני אחזור לסיפור שלי עם ג’ולי.
כשהסתכלנו על מה קורה בשבילה עם הקושי הזה להגיש דוחות בזמן, שמנו לב שהיא מרגישה כעס ותחושה של התכווצות בגוף, כאילו היא כבולה בפנים וחייבת לעשות משהו שהיא לא רוצה לעשות לגבי הגשת הדוחות.
אאוץ’ זו תחושה לא נעימה.
כשבדקנו למה זה? גילינו שמשהו בלהגיש את הדוחות האלו בזמן, שזה לא הדבר שהיא הכי נהנית לעשות, מזכיר לה כאב מהילדות בה הכריחו אותה בכוח לעשות דברים שהיא לא רוצה.
וכל שפעם שהיא חשבה על להגיש את הדוחות האלו בזמן, המוח שלה ישר קישר את האירוע הזה לאותם אמונות ורגשות שהיא הרגישה באותו אירוע כואב מהילדות.
וכשזה הרגשות שהיא מרגישה לגבי להגיש דוחות – ברור שהיא לא תרצה לעשות אותם.
כי הסיבה ללמה אנחנו לא עושים את הדברים שאנחנו יודעים שעושים לנו טוב, היא הרבה פעמים כי איפשהו בתת מודע אנחנו לא מרגישים טוב לגביהם.
איפשהו בתת מודע, יש לנו רגש שלילי ואמונות שליליות לגבי דברים שעושים לנו טוב בעצם, והרבה פעמים זה מקושר לכל מיני זכרונות בילדות בהם הכריחו אותנו לעשות דברים שלא רצינו לעשות, בעוד כל מה שאנחנו חיפשנו זה חופש.
ככה למשל לעשן סיגריה, או לאכול משהו מתוק כשאנחנו רוצים להתמיד בשגרת חיים בריאה, הופך להיות משהו שמרגיש לנו *טוב* ונותן לנו HIGH ותחושה של מרד.
ברגע שג’ולי גילתה מה המקור של הקושי שלה לגבי להגיש דוחות בזמן, המוח שלה היה מסוגל להפריד בין הזיכרון הזה מהילדות והרגשות שנוצרו שם, לבין הפעולה ברגע הנוכחי של להגיש דוחות, שאין לה באמת קשר לעבר שלה.
אחר כך היא גם שחררה את הרגשות ואמונות שיצרה בזיכרון הזה בתהליך שעשינו יחד,
ובשבוע שאחרי – שמחתי ממש לשמוע שהיא הגישה את הדוחות בזמן (ווהווופ!!!🎉🎉🎉).
אז האם גם לכם יש הרגלים טובים שהייתם רצים להתמיד בהם וקשה לכם?
אם כן, אני מזמין אתכם לשקול מה אתם *מרגישים* כשאתם חושבים על להתמיד בהם, ולחקור כל רגש שלילי שאתם מרגישים לגבי התמדה בהרגל הזה.
ככה תשחררו את האמונות וההקשרים השליליים שנוצרו לכם בתת מודע בעבר, לגבי הרגל שבעצם עושה לכם ממש טוב בהווה.
ואם קראתם את הפוסט הארוך הזה עד הסוף והוא דיבר אליכם (היי אמא!😆), אשמח שתשאירו תגובה עם האימוג’י האהוב עליכם🧘.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.
