הרבה סיפורים סיפרו ויסופרו על ה7 באוקטובר.
כל אחד ייחודי ושונה, כי היום הזה פגש את כולנו בצורה אחרת.
ובעוד יש כל מיני דברים שאני רוצה להגיד,
חשבתי היום לשתף את הסיפור שלי.
הוא קצת שונה, כי לא הייתי בארץ, אלא במקסיקו.
היינו בתחילת נסיעת לילה בת 8 שעות באוטובוס מוואחקה למקסיקו סיטי,
בדרכנו לריטריט השנתי השמאני עם המנטור גארי בטאוטיוואקן מקסיקו כאשר הגיעו ההודעות בקבוצה המשפחתית על זה שהייתה אזעקה.
הרגשתי תחושה לא נעימה בבטן, משהו רע קורה חשבתי לעצמי, זה לא סתם.
מהר מאד הגיעו הדיווחים השונים. חטיפות, פריצות לגבול, וכולנו יודעים את ההמשך….
היינו בשוק, ולא ממש ישנו באותה נסיעת לילה.
וכשנרדמנו, חלמתי חלום בו אני בשכונה שלי בתל אביב ומחבלים יורים עליי וקמתי בבהלה.
זה לא היה קל.
קשה לי לתאר איך זה לכל האנשים שהיו שם, שלא נדבר על החטופים, הלב שלי איתכם.
בדר”כ אני אוהב להתנתק מהטלפון בריטריט, אבל הפעם היה לי קשה שלא להתעדכן במה שקורה.
זה היה מסע של שבוע מאתגר.
למזלנו היה לנו את התמיכה של טאוטיוואקן, ושל האנשים שסביבנו כדי להיכנס לבפנים ולהשתמש בחוויה הכל כך מאתגרת הזו עבור התפתחות פנימית.
אז חשבתי לשתף שיעור שלמדתי לגבי המלחמה, והאנושות בכללי בתוך מסע חלימה במדיטציה באותו היום הקשה, ה7 באוקטובר.
היינו ב”טיטלה”, מקום עם אנרגיה מאד עוצמתית שבו חיו המאסטרים המייסדים של טאוטיוואקן.
המסר הגיע אליי כחיזיון עמוק פנימי:
ראיתי שאני נשר. נשר שעף גבוה בשמיים, ורואה מתחתיו את ההיסטוריה של בני האדם במשך אלפי שנים.
ראיתי מלחמות עם אבנים ומקלות, חרבות וחצי קשת, ועד לרובים ופצצות של היום.
ראיתי מלחמות בין אנשים, מלחמות בין משפחות, מלחמות בין שבטים ומדינות.
ראיתי את הכל מלמעלה, ללא היאחזות, ללא סיפור, ללא דרמה או נקודת מבט אישית שלי.
הכל היה נראה מאד נקי. ניטראלי, ברור.
בני אדם עשו ועושים מלחמות במשך שנים.
זה חלק מההתפתחות שלנו עד שלא נצטרך אותה.
כנשר, הכל היה נראה יפה מלמעלה. גם הכאוס. הכל היה נראה לי בסדר.
קול פנימי עמוק אמר לי:
“שחרר מההיאחזויות האישיות שלך. שחרר מהמוח האישי שלך. שחרר מכל הסיפורים. שחרר מהכל. תראה את זה כמו שזה. תראה את זה מלמעלה. תראה את זה כנשר. הכל קורה כמו שצריך לקרות. הכל מדויק. הכל זה ריקוד של אלוהים, שמשחק כבני אדם. שמשחק במלחמות. אלוהים שמשחקת לה עם עצמה, כעצמה. שחרר מההיאחזויות האישיות שלך, ותראה שהכל יפה, הכל מדויק, הכל בכל רגע נתון מושלם❤️”.
תחושת שלווה ואהבה טרפה אותי.
קיבלתי בהירות. פרספקטיבה.
אני לא בהכרח הצלחתי לשמור אותה לאורך זמן.
אבל הפרספקטיבה הזו חזרה וביקרה אותי עד היום, והיום היא כבר חלק מהראייה היומיומית שלי.
ואני נזכר לי גם היום, שמה שנראה לי כזוועה אישית ולאומית, מנק’ מבט הנשר, היא הדבר המושלם שהיה צריך לקרות.
זו האמת שלי לחלוק היום, אני מודע שלחלקכם היא לא תהיה קלה לקרוא, אבל זה מה שיש לי להגיד.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.
