מה משחק מחשב לימד אותי על החיים

משחק המחשב ביושוק שיצא בשנת 2007 הוא משחק מופלא בו השחקן, ששולט בדמות הראשית במשחק זוכה להכיר בהרפתקאותיו עיר מדהימה ודיי קריפית ומעוותת שהוקמה מתחת למים(תמונות למטה להמחשה). נלחמים בכל מיני מפלצות מגניבות, יש אווירה קריפית של ילדות קטנות ששואבות דם מאנשים והמקום בו המשחק מתרחש, העיר התת ימית “ראפטור Rapture” דיי מפחיד בכנות וממש לא הייתי רוצה לבקר שם!

לא ציפיתי לזה ואני לא חושב שזה ממש נעשה במכוון אך לפחות לי התחבר באירוע טוויסט מסוים בעלילה שיש לסיפור המשחק הזה מסר דיי מעניין לספר לנו על החיים ועל מה מפעיל אותנו וקורה במוח שלנו(ספוילרים בהמשך המשיכו בסיכונכם!).

אני לא רוצה לחפור יותר מדי על עלילה של 12 שעות אולם יש בה הסתכמות בה הדמות הראשית בשם ג’ק עשה מלא משימות לאדם בשם “אטלס” ולא ממש הוסבר למה הוא מסכים לכל זה. מה שמתגלה בסוף זה שאטלס שטף את המוח של ג’ק ככה שכל פעם שאטלס מתחיל משפט ב”תוכל בבקשה….”, ג’ק עושה את מה שאטלס מבקש ממנו. שטיפת מוח זו קרתה באירועים שקרו לפני תחילת המשחק וכחלק משטיפת המוח גרם גם אטלס לג’ק לשכוח מי הוא. כך נוצר מצב בו אטלס מבקש דברים מגוחכים כמו – “תוכל בבקשה להביא לי כסף? להרוג מלא מפלצות בשבילי? לעזור לי להשתלט על עיר שלמה?”, וג’ק פשוט עושה. דבר מצחיק האמת זה שאף פעם לא שמתי לב במהלך העלילה על כך שכל פעם שאטלס ביקש משהו מג’ק הוא התחיל את המשפט ב “תוכל בבקשה” וזה היה דיי מפתיע.

ברגע שג’ק שמע מילות קסם אלו (שאמהות, סבתות ואולי גם ילדות קטנות שרוצות שוקולד גם ממש טובות בלהשתמש בהן כמו לדוגמא: “תוכל בבקשה לעשות כלים דניאל”), ישר ג’ק פעל אוטומטית, לא היה לו שום מודעות, זמן לעצור, לחשוב או לבחור אחרת. הוא שמע את המילים האלו וכמו תגובה פבלובית(למי שלא יודע מזה אפשר להסתכל בויקיפדיה) הוא ישר הגיב באוטומט.

מה זה מזכיר לי בחיים ואיזה שיעור זה יכול ללמד? המוח שלנו מאד מאד חשוף כמו של כל יצור חי להתניות הפאבלוביות האלו ואנחנו לעיתים נוטים לא להסתכל או לשים לב אליהן. אתם מבינים, אטלס בסיפור נתן לג’ק הצעה, הוא התחיל במילות הקסם של “תוכל בבקשה” ואז המשיך בבקשתו וג’ק ישר האמין. המוח שלנו לא כזה שונה, הוא כל הזמן מציע לנו מחשבות אמונות ודעות לפי ההתניות שלו שהתפתחו במשך השנים. לנו יש את הבחירה, אם נדע ונשים לב לכך שהיא קיימת, להאמין להם או לא. אם אנחנו לא נדע שיש לנו את הבחירה הזו ושהמוח נותן רק הצעות, אנחנו פשוט נאמין ונפעל אוטומטית לפי ההתניות של המוח שלנו כמו בכנות כמעט כמו זומבי. ברגע שג’ק גילה איך השטיפת מוח עבדה, הוא לא היה חשוף לה יותר. המוח שלנו בעיקר, וגם לעיתים אנשים אחרים נותנים לנו כל מיני הצעות, דעות ורעיונות, אנחנו הם אלו שבוחרים במה להאמין או לא להאמין. אף אמונה בסופו של דבר היא האמונה הנכונה והאולטימטיבית, אף אמונה אינה באמת אמיתית או נכונה. הכי קרוב שאמונה יכולה להיות לאמת זה כשהיא עובדה, במילים אחרות כאשר היא מצביעה באופן ישיר על האמת. כל שאר האמונות, ובעיקר דעות הם לגמרי פיקציה.

השאלה היא, האם אנחנו מודעים. האם אנחנו מודעים לכך שהמוח שלנו עושה את זה? עם אנשים אחרים אנחנו יותר מודעים לזה אך זה גם חשוב לשים לב. האם אנחנו מודעים לכך שהדעות של המוח שלנו ושל אנשים אחרים הם רק “הצעות”, רק דעות ורק מחשבות והאם אנחנו מודעים לכך שיש לנו בחירה בנוגע להאם נאמין להן או לא, ברגע שאנחנו מודעים למשהו ורואים אותו בבירור הוא מפסיק לשלוט עלינו באותה צורה.

אני מאד מתחבר ל2 חוקים של הסופר “דון מיגל רואיז” לחיים רוחניים:

– אל תאמין לעצמך אך תלמד להקשיב

– אל תאמין לאחרים אך תלמד להקשיב

הכוונה ב”חוקים” האלו אינה להיות מנותק מאחרים או מעצמנו, אלא להבין שהמוח שלנו ושל אחרים מספר סיפורים, ובטבעם של סיפורים הם אינם אמיתיים. אנחנו עדיין נקשיב ונבין, נהיה אמפתיים ונביע חמלה. אך אנחנו נבין גם שבסופו של דבר כל סיפור הוא שקר, הוא לא האמת האמיתית ולכן אין צורך להאמין בו. אין צורך להאמין באמת, האמת שורדת גם אם אנחנו לא נאמין בה, שקר לא יכול לשרוד אם לא נאמין בו יותר. לכן כוח הכבידה היה קיים עוד לפני שגילו אותו והאמינו שהוא קיים אך אמונה שקרית שיש לנו על עצמנו או על העולם לא תוכל לשרוד את הסקפטיות והכוח של האמת.

אז השאלה שלי אליכם עכשיו היא, באלו מילים המוח שלכם משתמש כדי לגרום לכם להאמין במה שיש לו להגיד? אלו טריגרים יש לכם להאמין לו אוטומטית? בשבילי זה בדר”כ כשהוא מתחיל משפט במשהו כמו “זו האמת….” או “זה ממש חשוב…” שאני נוטה להאמין לו. מה איתכם? אשמח לשמוע, בואו נחלוק כל אחד כדי שנוכל להיות יותר מודעים למה שהמוח שלנו עושה ואז להשתחרר ממנו.

שיהיה לכולנו שבוע טוב ומבורך ושנהיה יותר מודעים למה שהמוח שלנו ושל אחרים אומר כדי שתהיה לנו בחירה חופשית