על סליחה:
“אני חייב לסלוח לאלו שפגעו בי, אפילו אם מה שהם עשו הוא בלתי נסלח במוח שלי. אני סולח להם לא כי מגיע להם שיסלחו להם, אלא בגלל שאני לא רוצה לסבול ולפגוע בעצמי כל פעם שאני זוכר את מה שהם עשו לי” – דון מיגל רואיז.
הדרך שדון מיגל רואיז מדבר פה על סליחה היא לא הדרך הפופולארית להסתכל על המילה, אני לא חושב שהיא הדרך שבה הרוב מסתכלים על סליחה ביום כיפור(לא שזה טוב או רע).
מדובר בדרך חדשה להסתכל על סליחה ובכנות, לקח לי זמן עד שהיא נקלטה אצלי והמוח שלי התנגד אליה מאד. בדר”כ כשאנחנו חושבים על סליחה, מדובר במשהו שאנחנו מבקשים מתוך תחושה של אשמה או מתוך תחושה של רצון לכפר על משהו שעשינו ושאנחנו מצטערים עליו. זו אכן דרך לגמרי ואלידית ובסדר להסתכל על סליחה ככה.
אולם יש עוד דרך להסתכל על סליחה, היא דרך שיכולה להביא לנו הרבה חופש ולשחרר אותנו מהרבה כאב – לסלוח כפעולה שאנחנו עושים ולא כדבר שאנחנו מבקשים. למה לנו לסלוח למישהו שפגע בנו או באחרים או עשה משהו בלתי נסלח בעיננו? כי אנחנו אוהבים את עצמנו, כי אנחנו אוהבים את עצמנו כל כך שאנחנו לא רוצים לסבול יותר, בגלל שאם אני שומר טינה אז כל פעם שאזכר במה שאדם אחד או אחר עשה אני אחווה סבל ואת אותו אירוע במוח שלי שוב ושוב ושוב. סליחה בשביל לשחרר את עצמי מסבל.
סליחה היא פעולה של שחרור, שחרור הטינה שלנו כלפי אנשים, שחרור הכאב, שחרור הרעיון של איך שהם היו אמורים להיות לעומת איך שהם היו בסיטואציה מסוימת או איך שהם באמת עכשיו. מה שהם היו אמורים לעשות לעומת מה שהם באמת עשו. סליחה יכולה להיות משומשת גם על סיטואציות בחיים שקרו לנו ושלא הזמנו, אתגרים שעולים, קשיים בבריאות, כל דבר שאנחנו מחזיקים כלפיו טינה.
תשקלו את המשמעות של המילה סליחה באנגלית:
Forgiveness – for giving up – לשחרר
לשחרר מה? לשחרר את הטינה, את הרעיון המושלה במוח שלנו של “מה שאמור היה להיות”. זה קורה בעדינות ולא בכוח ולאט לאט משהו משתנה.
להיום, לא תהיה הרפתקה או תרגיל מיוחד. שימו לב לטינה שלכם, גם בדברים הכי קטנים שיש. אם תרצו וזה לא מרגיש בכוח, תקחו את אותם האירועים והאנשים כלפיהם אתם מרגישים טינה ותגידו להם אחד אחד: “אני סולח לך”.
