“בכל חייך אף אחד לא התעלל בך כמו שאת מתעללת בעצמך” – דון מיגל רואיז.
מה שמיגל מתייחס אליו הוא הבחנה מאד נכונה ומעניינת, אבל אני חושב שהיה עוזר אם הוא היה מפרט יותר לעומק את מה שבאמת קורה מתחת לרדאר. שיפוט עצמי זה מושג כללי שהרבה משתמשים בו אולם אני מוצא שהמושג הזה לא בדיוק מדויק ומסביר את כל התמונה.
יש לנו חלק במוח שהתפקיד הראשי שלו זה לשפוט אותנו כל הזמן, זה פשוט מה שהוא עושה. בעבודת הסלף מאסטרי שאני עושה קוראים לו בפשטות “השופט”. אותו חלק במוח שלנו מופיע כל הזמן במחשבות והוא שופט אותנו על שלל דברים: על המראה, על התנהגות אחת או אחרת, על מה שעשינו ולא עשינו וש”היינו צריכים” לעשות. אין דרך לנצח איתו, לא משנה מה אנחנו עושים או לא עושים הוא שופט אותנו.
אם יש שופט חייב להיות חלק במוח שלנו שמקבל את השיפוט כי אם היה רק שיפוט אז לא היינו חווים את הכאב של השיפוט הזה. החלק במוח שלנו שמקבל את השיפוט נקרא “הקורבן”. הקורבן אומר “כן המפקד” לכל מה שהשופט במוח שלנו אומר וכשאנחנו משחקים את תפקיד הקורבן לנוכח מה שהשופט במוח שלנו אומר, אנחנו לא חופשיים ואנחנו חיים בקופסה קטנה ומפחדים לצאת החוצה כדי לא לחוות את הכאב של השיפוט. לצורך העניין, לעיתים מדברים הרבה על התמודדות עם שיפוט מאנשים אחרים אולם מהניסיון שלי שיפוט מאנשים אחרים הוא מפחיד, כואב או בעייתי רק אם אנחנו מאמינים לו. לכן זה לא באמת משנה מאיפה בא השיפוט, באין אם מהמוח שלנו או של אחרים, בסופו של דבר מדובר באותו חופש – החופש שלי להיות אני, לחיות בגאווה ולבטא את עצמי ולחיות את חיי כפי שאני רוצה.
מהי הדרך לחופש אם כך? איך אני משתחרר מכל זה? מהניסיון שלי יש שינוי בין רגע שאנו יכולים לעשות ובו זמנית גם יש דרך ארוכה יותר לחופש לקחת והתרגול הוא משולב. הדרך הארוכה היא לקחת כל שיפוט במוח שלנו, לגלות מהו ולחקור אותו לעומק, לאתגר אותו, לבדוק אותו היטב ולבחון אותו עד כדי כך שהוא כבר לא אמין ואנחנו פשוט לא מאמינים בו יותר. כל שיפוט שקרי שהפסקנו להאמין בו הוא צעד קדימה בדרך לחופש, עוד שלשלאה שהסרנו ומחזיקה אותנו מאחור.
היום אני רוצה להתמקד במשהו בין רגע שאפשר לעשות ולתרגל ביום יום – לשים לב למה שהשופט במוח שלנו אומר. ברגע שאנחנו שמים לב למה שהשופט אומר, מזהים אותו בבירור וזוכרים ששיפוטיו הם רק “דעה” או “מחשבה” ואינם האמת המוחלטת, אנחנו עושים שינוי בין רגע משיפוט לחמלה ואהבה.
הרפתקה:
שימו לב במהלך היום למחשבות במוח שלכם ששופטות אתכם או את אחרים, תהיו סופר עירניים להם. זה הכל, לא צריך לעשות איתם כלום, ברגע שאתם מודעים לשיפוט שבמוח שלכם אוטומטית נוצר מרווח ביניכם ובין השיפוט. בשינוי הזה משיפוט לחמלה, נמצא החופש.
