לפעמים,
אני בלי לשים לב נכנס למצב בו אני מנהל את עצמי, ואת מצבי הרוח והרגשות שלי.
זה כאילו עכשיו אני צריך לשלוט בכל מצב רוח, כל רגש, כל מחשבה בתוכי ולנסות לתעל אותה למקום יעיל יותר.
או לשלוט ברגשות שלי, בהתנהגות שלי ובמוח שלי יותר טוב.
קורה לכם שאתם גם מנסים לנהל את עצמכם ככה?
היום שמתי לב לניהול הזה במהלך מדיטציה.
מין קול שנובע מטראומה שחוויתי, שלמד שהוא צריך כל הזמן לדחוף אותי קדימה, חזק יותר ובכוחניות יותר ולהיפטר מכל מה שרגיש ושהוא מאמין שלא יעיל, לא חזק ולא פרדוקטיבי וחיובי בתוכי.
הקול הזה למד מהחווית חיים שלי בילדות, ואולי אפילו מהחוויות של דור ההורים שלי והדורות לפניי, שאם הוא לא ידחוף בכוח אותי קדימה, ויפטר מכל מה שרגיש וחלש, אז לא נשרוד ולא נתקדם.
וזה מה שהוא מאמין בו, והאמונה הזו באמת עזרה לי לשרוד ולתפקד טוב בחיי.
אבל כבר לא היום.
כי היום אני מחליט להפסיק לחיות ממצב הישרדותי.
היום אני מחליט להפסיק לתת לפחד להניע אותי ואת הבחירות בחיי.
היום אני מפסיק למהר ולדחוף הצידה חלקים בתוכי שהם רגישים יותר.
היום אני מחליט לאהוב את עצמי ולקבל כל חלק בי, בדיוק כמו שהוא.
ואני מאמין,
למעשה אני יודע,
שדווקא ככה, אתקדם לעבר המטרות שלי יותר מהר, ואהנה הרבה יותר מהדרך, שזה הדבר הכי חשוב.
אז הנה הזמנה קטנה בשבילכם, לעבור מלנהל את עצמם, ללאהוב ולקבל את עצמכם.
כי שום כמות של שיפור עצמי לא יכולה להחליף אהבה עצמית.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.