לפני מספר ימים, סבא שלי ויקטור הלך לעולמו, בן 83 במותו.
ואני חושב לספר משהו קטן לגביו, ותוך כדי שאני רושם את זה, ברור לי על מה ארשום, וזה על המעלות היפהפיות הרבות שהוא גילה במהלך חייו.
כנער צעיר, הוא הפסיק את לימודיו בבית ספר וויתר עליהם, והלך לעבוד בעבודות בניה מפרכות כדי לעזור לפרנס את המשפחה ולעזור לאחותו ואחיו לסיים את לימודיהם ולרכוש השכלה, דבר שהיה חשוב לו מאד.
הוא לא שפט אף אחד, והיה חם כלפי כולם.
בכל פעם שפגשתי אותו הוא היה במבט משעשע לוקח אותי לצד ומגניב לי שטר של 200 ש"ח לכיס, והמשיך לעשות זאת גם כשהתבגרתי 🙂.
הוא היה מלא בצחוק הומור, אפילו יום אחרי ההתקף לב שלו שהתחיל את הדרדרות מצבו לפני חודש, הוא התבדח תוך כדי כאב פיזי כששאלתי אותו מה שלומו, ואמר את אחת הבדיחות הקלאסיות שלו: "בסדר גמור – אתה בסדר, אני גמור".
כל מה ששומעים מחברים ובני משפחה, ואפילו מהשכנים, וגם שאני זוכר ממנו, זה את הצחוק ושמחה שלך, צניעות, המון חוש הומור, והמון אכפתיות לאחרים.
ולכן סבא אתה השראה בפניי. אני שואף להיות כמוך.
אני שואף להיות ענוו, אני שואף לעזור לאחרים ולשים את צרכיי בצד למען האחר כמוך, אני שואף לאהוב המון ולא לשפוט אף אחד כפי שאתה עושה, ואני שואף לצחוק המון על עצמי ועל החיים עצמם כמוך.
יותר מכל – אני שואף להתייחס אל כל אדם באהבה ונדיבות כמו שעשית.
ואני לוקח גם המון השראה מאמי, דודה אורית ושני דודיי רן ודן, הילדים שלך שטיפלו בך במסירות רבה כל כך בחודש האחרון, עשו משמרות בבית חולים כל יום ולא עזבו אותך לרגע במשך חודש – זה מראה כמה אהבו אותך, ואני כל כך שמח שזכיתי להיות הנכד שלך, ושאני יכול להמשיך את השושלת שלך של לעשות טוב בעולם.
הכבוד כולו שלי.
תודה לך סבא על ההשראה עד היום,
תודה לכם אם קראתם עד פה, זה היה סבא שלי – איש עם ערכים, איש עם אושר, איש עם אהבה בלב,
מי ייתן וכולנו נגלם את הערכים בחיים שלנו יותר, לנו ולעולם שסביבנו זה יעשה כל כך טוב,
והנה איש שהשאיר את העולם מקום אוהב יותר מכשהוא הגיע דרכם.
אני אוהב אותך מאד סבא, דניאל.