המלחמה מאטה לה, אבל הבה לא נשכח ממנה ומהשיעורים שהיא באה להביא.
אם לא נלמד, היא תחזור עלינו שוב ואפילו גרוע יותר – זו הגלולה המרה, וגם הברכה הטמונה.
מה השיעור שה7 באוקטובר בא להביא?
קשה לתאר בפוסט אחד או בכמה מילים.
אבל ככה:
- אם נסתסכך בתוך עצמנו – נביא לעצמנו עוד סכסוכים. הקבלה מספרת לנו את זה, וגם כל ההסטוריה של עמנו בתנ"ך. אם לא נדע להפיץ ביננו אהבת חינם, אם נמשיך לריב ביחד וכל אחד מאיתנו ידחוף את האג'נדה שלה או שלו כדי לרמוס את האחר – לא למדנו את השיעור ומשהו כמו ה7 באוקטובר עוד פעם יקרה. לכן השיעור הוא לאהוב את עצמנו ועמנו ללא תנאים ולמצוא גשר ביננו לאחר ובין דעות שונות.
שנשים את האהבה שלנו זה לזה בחשיבות גבוהה יותר מהאמונות שלנו זה המפתח לשלום.
- איזון בין חסד וגבורה: מתוך המיינד והאגו של מערכת האמונות שלנו אנחנו נהיים קיצוניים. או זה או זה. ישראל עברה לעיתים במערכת יחסים עם השכנים בין נחמדות יתר לבין אכזריות יתר מהר מאד. שניהם לא הפיתרון. התודעה שהשכנים שלנו חיים בה (ברובם וחשוב לא להכליל), היא תודעה חייתית, היא תודעת הנפש של הישרדות. לכן הם לעיתים אכזריים כלפי וכלפי אחד על השני.
כשחיים בקרבה לתודעה כזו – חשוב להבין אותה, ונראה לי שהרבה מאיתנו למדנו את השיעור הזה אחרי ה7 באוקטובר, קשה לעשות שלום איתה ככה סתם, ולא בטוח שלהבליג על הצהרות אלימות מהם זה הפיתרון כפי שלצערנו למדנו.
מצד שני – חשוב שלא נגזים ונלך לקצה האחר.
הבודהה לימד על "דרך האמצע בחיים". בקבלה מדברים על ה"תפארת", על "ישראל": ישר – אל. דרך הישר. לא בקצה אחד, ולא באחר.
נוכחנו גם להרבה מעשי אכזריות מתוך הצד הישראלי שלא משקפים את הטוב לב של העם שלנו.
אל לנו ליפול לרמה שלהם או לאף אחד אחר.
להאיר אור לגויים, תפקיד העם שלנו, משמעותו להאיר אור, ולא ליפול לתוך החושך.
כי חושך רק מייצר עוד חושך, כמו שאש מייצרת רק עוד אש.
לכן, אנחנו הולכים פה על חבל דק, אך חשוב של איזון.
בין הגבורה לחסד. בין גבולות וכוח, לבין נתינה.
אנחנו צריכים תמיד להיות שקולים בבחירותינו, עם המון ענווה ובו זמנית ביטחון, לעולם לא בידיעה מוחלטת שאנחנו בהחלטה הנכונה או הצד הנכון – כי יש לנו תמיד מה לאזן ומה ללמוד עד שנשלים את האתגר הזה.
במילים פשוטות: חשוב שלא נהיה סתם אכזריים, וחשוב גם שנדע לשים גבולות.
חשוב שלא נהיה נאיבים, אבל חשוב שלא נסגור את השער והזדמנות לשלום כשמצב כזה יפתח
אבוד ורחוק ככל שזה נדמה כרגע, מתישהו זה יהיה אפשרי במאה מאתיים שנים הקרובות בסבירות גבוהה, וכנראה לפני.
אם אירופה עברה ממרחץ דמים נוראי פי 1000 בכמות ההרג והרס לשלום יחסי, גם אנחנו יכולים.
אם נממש את שתי השיעורים המרכזיים שלנו, של ללמוד לאהוב את זה את זה, ולאזן מבחוץ את המערכת יחסים במקום לעבור מקצה אחד לאחר – נמצא שגשוג ושלום.
אם לא, לצערי, עוד חורבן יבוא עלינו, ובואו לא נהיה מופתעים.
יש פוטנציאל גדול של טוב עכשיו, אני מקווה שיתממש.
בכל מקרה אנחנו נתפתח – השאלה אם דרך חסד, או דרך דין קשה.
כל אחד מאיתנו משפיע – השמיעו קול, בחרו לחיות באהבה ואמת.
תמצאו שלום בעצמכם – ותתרמו לשלום עולמי.
מה דעתכם על זה? מסכימים, לא מסכימים? יש לכם עוד להוסיף? שתפו אותי בתגובות👇👇
– אין לי בעיה גם אם לא מסכימים אותי ואני אוהב דיון טוב.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.