יום הזיכרון היום לא יכול להיות כקודמותיו.
הרבה זמן הוא לא היה כבד כזה.
איבדנו א.נשים קרובים אלינו שאנחנו אוהבים, וזה כואב.
המציאות שלנו השתנתה בין רגע, וזה קשה.
אנחנו עדיין כאן עדיין. אנחנו עדיין חיים.
וגם צוחקים ונהנים.
משהו בנו ניצח, וזה בזכותם.
אני רוצה להגיד תודה לאיליי לוי המקסים ז”ל מהשכבה שלי שנהרג בקרבות.
לעוד חברים וא.נשים מדהימים שאני מכיר שנלחמו להגן על המדינה שלנו והאזרחים פה בקרבות הקשים מאז ה7 באוקטובר.
תודה לכם וגם לחיילות המדהימות במערכה.
אנחנו כעם מעריכים אתכם.ן, מצדיעים לכם.ן, אין לנו מילים לתאר את התודה שלנו, ואת הכאב שלנו על כל אחד ואחת מכם.ן שנהרג או נפצע.ה.
תשמרו על עצמכם.ן, תגנו עלינו, וכשתחזרו הביתה – אנחנו נגן עליכם.ן.
והיום, אנחנו נבכה עליכם.ן, ונבכה איתכם.ן.
באהבה וחמלה, עם ישראל.
