החיים הם סדרה של מכשולים, חוויות, עליות וירידות.
או לפחות זו דרך אחת לראות אותם.
חבר נבון פעם אמר לי, שאם נסתכל רק קדימה, ונראה את הדרך הארוכה שיש לנו עוד לעשות, אנחנו עלולים לחוש מתוסכלים, לאבד תקווה, ולחשוב שלא התקדמנו כלל.
שאנחנו תקועים במקום.
ושלעומת זאת, אם נסתכל אחורה ונראה את הדרך הארוכה שכבר עברנו, אנחנו נהיה מודהמים מכמה שדרך שכבר עשינו.
בהבנה הזו, בין הדרך שעברנו לדרך שיש לנו לעשות, נמצא הכאן ועכשיו, ההווה.
וזה איפה שאנחנו נמצאים כרגע.
וזה כמובן, נשמע לי מאד מאד בריא להכיר בשני הדרכים הללו.
כי אם רק נסתכל על הדרך שיש לנו לעשות – נהיה עלולים ליפול לחוסר תקווה ושיפוטיות.
ואם רק נסתכל על הדרך שכבר עשינו – נפספס את הפוטנציאל גדילה שיש לנו כרגע, את השיעורים שטרם למדנו, ואולי גם נהפוך ליהירים.
והנה ביניהם, יושב הרגע הקסום, שקורים לו “העכשיו”, the present, המתנה.
וכשאני מסתכל עליו, ועל עצמי פה אני שואל: “מה יותר חשוב, הדרך שעברתי? הדרך שיש לי לעשות? או העכשיו?”.
וזו השאלה שאני יושב איתה, בלי יותר מדי תשובות.
מתבונן בתוכי.
מודע אני למרות שאני צעיר בגוף, שאם אתמקד בעבר ו\או בעתיד, ואייחס להם חשיבות עליונה, אני עלול לפספס את הקסם האמיתי של החיים: ההווה.
מודע אני גם להרגל של המוח שלי להסתכל אל עבר העבר והעתיד כנקודות התייחסות הכי חשובות,
ומודע אני לכך שאני מתחיל לחשוב על כל זה אחרת.
לאן זה יוביל? איני יודע.
בוודאי לקסם גדול.
שיהיה לכם.ן פסח ב’ שמח, אני אוהב אתכם.ן.
באהבה וחמלה,דניאל❤️.
