כשאנחנו עובדים במסע הרוחני על שבירת מערכת האמונות שלנו,
אחד הפחדים שעולים זה הפחד להשתגע, לאבד את זה – שמתקשר ישירות גם לפחד מלאבד שליטה.
לא פעם במסע שלי עלה פתאום הדמיון שלי עם חלוק במחלקת פסיכיאטרית בזמן שההורים שלי ומשפחה מתלחששים ואומרים "הוא התפלפ".
וזה אכן בפוטנציאל יכול לקרות,
אולם אם אנחנו עובדים פנימית נכון ובונים קרקע יציבה של נוכחות ותירגול, הסיכוי נמוך.
אבל זה מובן לחלוטין שקיים, כי לשבור את מערכת האמונות שלנו –
אותה מערכת הפעלה שעליה כל חיינו הסתמכנו זו חוויה שמערערת את כל התפיסה של עצמנו והמציאות ושהופכת את חווית חיינו לחלוטין.
אנחנו מאתגרים את אותם מנגנונים שעליהם כל חיינו הסתמכנו,
שלימדו אותה שהם אמיתיים, וזה כמו קפיצה חופשית אל עבר החור שחור של הלא נודע, בלי לדעת אם נמצא שם את האור או לא.
הפחד: להשתגע, לאבד שליטה, שהדברים לא יסתדרו טוב.
ההזדמנות: חירות אמיתית, שלווה עמוקה ואושר ללא גבול.
אז אם אתם מרגישים שאתם במסע הזה,
ומאותגרים עם פחד דומה מלשחרר את מערכת האמונות שבניתם
הנה כמה טיפים מהניסיון שלי בדרך שאני עברתי ובליווי אנשים רבים במסע דומה(האחרון יהיה החשוב מכולם):
תעשו דברים טובים שמחברים אתכם לקרקע:
כדי שנוכל לשחרר את כל מה שהאמנו בו, חשוב לבנות עוגן מסוים שלפחות זמנית יהיה גלגל עזר.
עוגן שעליו אנחנו יכולים למקד את תשומת הלב באופן נעים כאשר הכל מסביב מתפרק.
דוגמאות טובות?
הנשימה זה הכי קלאסי ומטיב, ותרגילים שונים לויסות מערכת עצבים. זמן בטבע.
הרגלים יומימיים שאנחנו עושים אפילו שגרתיים כמו לקחת את הילדים מהגן או עבודה\תחביב\ספורט יכולים להוות עוגן לזמנים כאלו.
נתינה ועזרה לאחרים:
כשהכל מסביב מתפרק לפעמים לחיים יש פחות משמעות.
אם נבנה תחושת משמעות ושירותיות דרך עזרה לאחר ונתינה מהלב, זה יכול להיות עוגן מאד טוב כשכל מה שהאמנו כבר לא מרגיש לנו מתאים ואמיתי.
דבר אחד חשוב לשים לב אליו:
אם חלק מהשינוי שאתם עוברים זה פחות לרצות ולטפל באחרים, אולי דווקא להיות בנתינה ועזרה לעצמכם יהיה תחליף יותר מתאים בדוגמא הזו.
לעשות דברים שמפנקים את עצמכם היטב, לקחת את עצמכם לדייט!
הדברים הפשוטים:
פה נדבר על מה שנקרא באנגלית: "Keep it stupid, simple!".
לפעמים אנחנו עלולים להתבלבל בדרך (בעיקר בתחילתה אבל לא רק) ולחשוב שרוחניות זה איכשהו דבר נעלה יותר משאר האסקפטים הלכאורה "רגילים ומשעממים של החיים".
אנחנו עלולים אפילו לחשוב על אותם אסקפטים כפחות טובים או נחותים.
אבל היי!
תזכורת קטנה – הכל רוחני!
האלוהות קיימת בהכל. הרוח קיימת בהכל.
זה לא אומר שנתחיל להסניף קוקאין ולדפוק שוטים בבר, אבל כן לדעת שכל דבר בקיום הזה הוא אלוהי.
ובהקשר של להגן משיגעון ואיבוד קרקע תוך כדי המסע הרוחני – הדברים הפשוטים בחיים הם מתנות שיכולות לקרקע אותנו.
ספורט, לשטוף כלים, עבודה, הליכה בטבע, לבשל –
כל אלו דברים מבורכים שמגנים עלינו ומאפשרים לעצמנו להיות מקורקעים תוך כדי שבעבודה הפנימית שלנו דברים יכולים לשאוג ולהיות מאד סוערים.
לכן ממש חשוב לעשות אותם, להקדיש להם זמן!
זה כולל גם משפחה, גידול ילדים, זוגיות, יציאה עם חברים לבאולינג כיפי וכ'ו.
לא כל דבר שאנחנו עושים חייב להיראות סופר רוחני\רציני ועמוק.
אני זוכר שחזרתי מריטריט מאד אינטנסיבי של 4 לילות של איוואסקה בכמות גבוהה (ועוד כמה פסיכאדלים בדרך אם אהיה כנה) –
וזו הייתה חוויה מאד משמעותית, אבל חזרתי גם מאד לא מקורקע (שלא נדבר על כך שזה היה אחרי שחודש לפני הייתי בריטריט 12 יום משמעותי במצרים).
המורה שלי גארי, שסיפרתי לו מה אני חווה, בתבונתו הגדולה, נתן לי את העצה הכי טובה:
"שכח כרגע לשבוע שבועיים מהתרגול הרוחני שלך, ופשוט תעשה דברים רגילים לחלוטין, normal people stuff".
תעבוד, תראה חברים, תלך לסרט או תצפה בטלוויזיה, שחק משחקי וידאו, תאכל בשר אפילו, תעשה ספורט.
שכח מהשאר. תן למדיסינה לעבוד, אין לך מה להתאמץ כרגע.
וברוך השם אני נושם – תוך שבוע זה קרקע אותי, עזר מאד, וחזרתי לתרגל ממקום הרבה יותר מווסת ומקורקע פנימית.
Best advice ever ולמה אני כל כך מאמין בחשיבות של למצוא מורי רוח מנוסים שילוו אותנו (כמו שגם בתחילת החודש פירטתי בפוסט שהעליתי בנושא 🙂 ).
אז – אל תשכחו מהדברים הקטנים, ותהנו מהם!
אל תיקחו את המילים שלי, אלא של המורה הבודהיסטי הנהדר ג'ק קורנפילד כשהוא אומר: "אחרי האקסטזה, מגיעה הכביסה".
הכי משמעותי – חיבור לנוכחות מודעת:
זה כנראה הטיפ הטוב מכולם, שהוא גם לב הרוחניות ולב המפתח ללחיות חיים שלווים ומשמעותיים.
טיפ שמי שעוקב על התכנים שלי יודע שאני חוזר אליו שוב ושוב כי הוא שווה את זה:
להתחבר לקרקע היציבה ונצחית של הנוכחות המודעת שתמיד כאן ברקע החוויה שלנו – זה המפתח ליציבות.
כי כשהמיינד סוער, כשהכל רועש, כשהזהויות שהאמנו תמיד שהן אנחנו קורסות, על מה נותר להישען?
רק על דבר אחד, שתמיד כאן ותמיד היה פה:המודעות הנוכחת שתמיד כאן ברקע חוויתנו, מעבר למחשבה, מעבר לאמונה, מעבר לסיפור.
המעבר מחיים מתוך פחד והאגו, לחיים מתוך אהבה ונוכחות קורה כאן:
בשער שבו אנחנו נכנעים, מתמסרים ומתמזגים עם הנוכחות המודעת שהיא הטבע שלנו,
זאתי אשר צופה ומודעת לחוויה שלנו תמיד, ומתחילים במקום לחיות דרך הפילטר המחשבתי של המיינד, לנווט דרכה,
ולפגוש את החיים מהמקום הפתוח, חופשי, ונא הזה שהוא הנוכחות.
זה בעצם המפתח להכל.
זה המקום שתמיד אפשר להישען עליו כשהכל סוער.
זה המקום שאני חוזר אליו שוב ושוב, זה מקום המפלט היחיד שתמיד פה, לשמור, להגן, לנכוח בו, עכשיו, כאן.
אז אם יש רק דבר אחד שתיקחו מפה, קחו את זה:
מצאו את המקום בכם של המודעות הנוכחת ושלווה שלעולם לא משתנה. זה המקום שבו הסבל פוסק, והחופש מתחיל.
אני מקווה שזה עזר, אתם מוזמנים לשתף בתגובה לפוסט הזה את הטיפ שהכי עזר לכם, וגם להוסיף טיפים שלכם.
התעוררות רוחנית ועבודה רגשית הן לעיתים מסע מטלטל,
אבל צעד אחר צעד כשנעים בתבונה, זה מסע שמוביל ליותר ויותר חופש, ופחות ופחות סבל.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.