כשהכל קורס, יש רק דבר אחד שאפשר לסמוך עליו באמת.
יש לנו רצון טבעי לחפש משהו להישען עליו, משהו שהוא תמידי, נצחי, שנוכל למצוא בו מקלט בתוך הכאוס של החיים שמלאים בתנועה מתמדת.
לצערנו, אנחנו לעיתים קרובות מדי מחפשים במקומות הלא נכונים.
רובנו מחפשים את זה בעולם החומר – ושם לא נמצא את זה, מהסיבה הפשוטה שכל דבר שקיים בעולם החומר כפוף לחוק הארעיות של הקיום שאומר בפשטות שהטבע של הכל זה להשתנות.
הכמות כסף בחשבון בנק ישתנה. המצב של הנכדים או הילדים ישתנה. המצב בזוגיות ישתנה, המצב במדינה ישתנה וגם שוק ההון או שוק הנדל"ן או הסטטוס חברתי שלנו – ישתנה.
לכן הישענות על דבר שכזה לא נותנת לאדם באמת נחת.
חלקנו אחרים, למדנו לחפש את הדברים האלו בדת – ושם לא נמצא את זה.
חוקים נוקשים כאלו אולי בהתחלה נותנים לאדם סדר ושקט זמני, אך בטווח הארוך ללא ממלאים אותו בנחת, אלא בדאגות.
גם שם, קורה משבר והחוקים מתערערים, או פתאום אחד הילדים לא עוקב אחרי החוקים, או האדם עצמו מתקשה לעקוב אחריהם, וחווה חרדה, מצוקה וקונפליקט.
ציווי חיצוני לא יכול להציל אדם מחופש, כי גם ציווי, למרות שלפעמים עוזר, בסוף כפוף לחוק הארעיות.
גם בפילוסופיה לא נמצא את זה.
גם אם אנחנו מאמינים ותירגלנו שוב ושוב מנטרה שאומרת ש"אנחנו נשמות נצחיות" – הגוף שלנו כנראה עדיין ישקשק מפחד בנוכחות מלאך המוות (או ברמה היומיומית – חווית קצב לב מתגבר באזעקה).
וגם אם יש לנו מורה רוחני מדהים או מטפל.ת שמאד עוזרים לנו, שבעיניי זה נהדר – בסוף הם לא איתנו 7\24 וגם הנוכחות שלהם בחיינו כפופה לחוק הארעיות.
אז מה נותר, כשהכל משתנה?
כדי לדעת על מה להישען, כדאי שנתחיל בלהבין מה ניצחי, מה תמיד פה. מה אמת.
מה שאמת זה רק מה שתמיד כאן. ורק מה שתמיד כאן זה דבר שבאמת שווה להישען אליו, כי הוא תמיד פה.
ומה תמיד פה?
רק דבר אחד – הנוכחות, מודעות עצמה.
בכל רגע של חיינו היא כאן.
בשביל לחשוב, חייבת להיות מודעות שמודעת למחשבות.
בשביל לחוות את העולם – כמו דרך ראייה, שמיעה, אכילה, מערכות יחסים – חייבת להיות מודעת אשר מודעת לאותן חוויות.
בשביל לחוות את הגוף – חייבת להיות מודעות שמודעת לגוף.
החוויה של המודעות עצמה, היא הדבר המתמד היחיד בחיינו.
היא החוויה הקדומה ביותר, כל חוויה אחרת באה אחריה, למעשה כל חוויה תלויה בכך שתהיה מודעות שתהיה מודעת אליה, בשביל שהחוויה הזו תיחווה.
אותה מודעות טהורה היא הטבע של כולנו, היא לא שונה בין אף אחד מאיתנו, והיא אותה חוויה בגבר, אישה, חיה, צמחים, אובייקטים ובכל דבר אחר. היא לא מבדילה בין דבר לדבר, היא לא מבדילה בין דת, מין או סטאטוס חברה, והיא תמיד פה.
היא הקרקע שעליו כל החוויה שלנו קורית.
אם נדמה את חיינו לסרט, המודעות היא המסך בו הסרט מתרחש – הקרקע הלא זזה שעליה סצינות שונות ודמויות שונות מוקרנות.
אם נדמה אותה לספר – המודעות עצמה היא הדף, המחשבות הן המילים שעל הדף שמקרינות עלילה שלמה ועולם שלם.
אם נדמה אותה לטבע – המודעות היא השמיים, וכל שאר חוויות החיים הם העננים.
בלי המסך אין סרט. בלי הדף אין ספר. בלי השמיים אין עננים.
אנחנו לעיתים מפספסים את הרקע הזה, למעשה אנחנו כל כך סקרנים, מהופנטים ומשועבדים לחוויות המחשבתיות שלנו ולחוויות החושים, שרובנו מפספסים לחלוטין את הרקע הזה במהלך כל חיינו, ובכך מפספסים את הצ'אנס לשלווה אמיתית.
בדומה מאד לדג שלא מודע שהוא בתוך מים, כי הוא כל כך עסוק בלראות דגים אחרים וצמחי ים, אבל הוא כל הזמן שואל "איפה המים?" וכמהה אליהם, כך אנחנו – מצד אחד כל כך כמהים למשהו להישען עליו, ומצד שני, כל הזמן רואים רק מחשבות וחוויות שמורכבות מחמשת החושים (כמו מערכות יחסים, או חוויות עונג שונות) ומפספסים את השלווה והרקע הנצחי של מודעות נוכחת טהורה שעליו כל החוויות האלו מופיעות ומוקרנות.
אם במקום להתעסק בתוכן החוויה שלנו, נתמקד יותר ברקע המודע, פתוח, פשוט ומופלא שעליו החוויה שלנו קורית – נזכה להרבה יותר שלווה, שקט ויציבות ביום יום – כי הרקע הזה, הנצחיות הזו, היא הדבר היחיד שבאמת אפשר להישען עליו, כי היא הדבר היחיד שפה.
אז חודש קודם הזמנתי אתכם לחקור את השאלה "מי אני?" במהלך היום.
ובחודש הקרוב אני מזמין אתכם לחקור את השאלה:
"האם אני מודע?" או "איפה מופיע החוויה שלי כרגע?", ולהכווין את תשומת ליבכם לרקע של המודעות הטהורה שעליו מה שאתם חווים מתרחש, הכוונה שמובילה לשלווה.
בעצם, גם השאלה "מי אני", וגם השאלות האלו, הן שאלות שמהוות שערים שונים לאותו מקום חסר מקום.
לאלו שרוצים לקחת את זה עמוק יותר:
בשיעורי מדיטציה הקרובים שאני מעביר לחודש דצמבר שמסכם את השנה, אנחנו מתמקדים בבית ספר "שמחים לא משנה מה" בשערים מדיטטיביים שונים שנועדו כולם להכווין אותנו לזיהוי של המודעות הטהורה הזו.
דרך השערים האלו והתירגול המשותף שננכח בו כקבוצה ביחד, אנחנו נבסס עצמנו יותר ויותר בתוך המודעות הזו, כך שהשקט שנובע ממנה יחלחל לתוך היום יום שלנו, וישפיע לטובה על חוויות החיים, מחשבות, רגשות ופעולות שלנו, ומערכות היחסים בחיינו.
המפגשים קורים פרונטאלית בגבעתיים וגם מוקרנים בזום כדי לאפשר השתתפות מכל רחבי הארץ. חלקם גם קורים בטבע.
לעוד פרטים אם תרצו להצטרף, מוזמנים להיכנס ללינק הבא
ששלום יהיה עימכם, באהבה וחמלה, דניאל❤️.