השלשה הקדושה:
אני רוצה לחלוק סיפור של חוויה שלי של השלשה הקדושה ששינה את חיי, ולחלוק את זה מנקודות מבט שונות, בעיקר שלי האישית ממה שחוויתי שמתחברת לחוויה הטולטקית.
השלשה הקדושה היא שורש בסיסי של הקיום וקיימת בהמון מסורות שונות.
ביהדות: ספירות כתר, חכמה ובינה – משם משתלשלות שאר הספירות בשלשות גם כן.
בנצרות: האב, הרוח הקדושה, הבן.
בהינדואיזם: שיווה, ברהמה, וישנו.
ובמסורת הטולטקית שאליה אתייחס מחוויתי הישירה: הריק(אור שחור), האור הלבן, וחומר.
החוויה שלי של השלשה הקדושה באה מהחקר האישי שלי, שאחר כך אושר לי מהמורה שלי גארי שחווה זאת ישירות באופן דומה.
בחוויה שלי אני ראיתי שאפשר לתאר את הקיום כמבוסס מ3 רבדים:
הריק – שהוא אור שחור אינסופי שבפיזיקה מתייחס אליו היום כ"חומר שחור".
אותו ריק "יורק" מתוך עצמו בריאות שונות, ובולע לתוכו בריאות אחרות כל הזמן בקצב מסחרר, כאוטי ואינסוף.
תחשבו גם שהאותיות "ריק" ו"יורק" דומות.
הריק השחור הזה הוא חשוך, והרבה פעמים כשאנשים מפחדים מהחושך, משדים, מהמוות, שקשה להם עם האפילה בעולם – קשה להם בעצם עם הריק השחור הזה, שהוא אספקט של עצמם, כי העולם תמיד משקף לנו את עצמנו, יש רק את אלוהים, רק את עצמנו ואין הבדל בין אלוהים לעצמנו באמת.
האור הלבן – האור הלבן הוא מה שאנשים מתייחסים אליו לעיתים כאלוהים או כשהם אומרים שהם חוו חוויה מיסטית שלא אור. לפעמים זה אור לבן בוהק, לפעמים אור זהוב. האור הלבן הבוהק מהחוויה שלי הוא עמוק יותר, הוא יכול להיות בהיר עד כדי כך שהוא מסנוור, או כמו יהלום.
באור הלבן טמונה אינטלגנציית החיים שמחיה את הכל. למעשה האור הלבן הוא החיים.
האור השחור לעיתים נדמה לנו כמו המוות – אפילו שבו קיימים אינסוף הפוטנציאלים לכל הבריאות.
האור הלבן יוצא מתוך האור השחור ובורא את מה שלאו טזו קורא לו "10 אלף הדברים", כל האינסוף בריאות המגוונות שקיימות.
למעשה האור השחור והלבן הן שני צדדים ורבדים של אותו מטבע – של ספירת \ צ'אקרת הכתר. כאשר השחור אני חווה כעמוק יותר בדר"כ מהחוויה שלי, אך שניהם צדדים מאד קדומים בהשתשלות הבריאה אשר מהם בוקע בכל רגע מחדש המפץ הגדול (לא כאירוע עבר, אלא כמשהו שקורה כל הזמן).
החומר – האור הלבן מייצר את החומר ואז גם שוכן בתוכו. זו השכינה. החומר זה כל היצירות. בהקשר הזה של חומר גם מחשבה היא חומר. גם חלומות הם חומר. כי יש להם כבר צורה.
כל מה שיש לו צורה מסוימת, בין אם גסה או עדינה נייחס לו כחומר.
לריק ולאור הלבן אין צורה לעומת זאת.
האור הלבן שוכן בתוך הצורות, אבל הוא גם קיים בכל מקום. זה נכון גם לגבי האור השחור.
–
ומי אנחנו באמת?
בחוויה שלי כשחקרתי את זה, אנחנו כל הרבדים האלו של השלשה הקדושה וגם מעבר.
"העצמי האמיתי שלנו", מה שבמסורת האי דואלית קוראים לו "אטמן" או הSelf, נשמה – הוא בו זמנית כל הרבדים האלו וגם מעבר.
איך אני יודע את זה? כל הרבדים האלו נתפסים ע"י התודעה, שהיא אני. העין יכולה לראות הכל אבל לעולם לא את עצמה, היא רק יכולה להיות עצמה.
כך באותו אופן, כל מה שאני תופס עם התודעה שלי הוא לא אני במהות שלי. לכן הבנתי בהתבוננות הזו שאני הריק, האור והחומר, ובו זמנית אני מעבר להם.
"והאני" הזה הוא לא דניאל. הוא האני המוחלט שמשותף לכולנו. שהוא "אנחנו" בעצם כ"אני" אחד.
יש בסוף רק ישות אחת חיה. וזו האמת המוחלטת הכי קרובה שאפשר להביע במילים בעיניי.
כל השאר הן אמיתות יחסיות, וחקירה של רבדים שונים שלה.
הופתעתי לגלות שאנחנו תמיד בתוך הריק השחור הזה. לעולם לא עזבנו. פשוט לא קלטתי את זה מקודם.
ושאני תמיד עצמי – מעבר להכל. חיפשתי את עצמי בכל מקום, אבל הייתי תמיד עצמי, ואני תמיד עצמי, כאן ועכשיו, כבר חופשי.
כל מה שקרה זה שהייתי צריך לזהות את זה, וזה הכל.
כל מה שהסתיר את זה אלו הזדהות עם הופעות שונות ומחשבות.
לכן הבודהיסטים אומרים – כשמבינים את הטבע שלנו באמת, נירוואנה וסאמסרה הם אחד.
אני מקווה שזה עזר, ימים משמעותיים בחיים, מאחל שנחיה אותם ביחד בטוב, שלווה, אמת וחופש.
תודה רבה, באהבה וחמלה, דניאל בועז מור.❤️