זה פוסט שלא נוח בהכרח לקרוא ושלא נוח לי בהכרח לכתוב.
אבל יש בו אמיתות קשות ונוקבות, שאולי תתחברו אליהן, ואולי תחשבו שהן שטויות – בכל מקרה זה לגמרי בסדר!
הרבה אנשים מחפשים למצוא את נקודת האור באפילה. זה לא טבעי לנו? גם לי יש את המקום הזה בי.
אבל יש בי גם מקום שאומר: "הנה האפילה! בוא קבל אותה כמו שהיא! היא גם מראה שלך".
בחוויה שלי, כולנו חולקים חלום משותף שאנחנו חולמים ביחד.
למעשה: כולנו אלוהים. יש אלוהים אחד. והוא חולם דרך כולנו, ואנחנו חולמים ויוצרים איתו.
זה מעין פרדוקס כזה שלמיינד קשה להבין, אבל משהו בתוכנו כבר יודע.
ואלוהים הוא האמן הגדול ומוחלט ביותר.
אלוהים יכול להקים גלקסיות עצומות ולהקריס אותן בין רגע בלי למצמץ.
כשאנחנו רואים חושך בעולם, אנחנו מסתכלים על אלוהים פנים מול פנים בדיוק כמו שאנחנו רואים אור.
זה פשוט אספקטים שונים שלו – כלומר, אספקטים שונים של עצמנו שמשתקפים לנו במראה כרגע.
הסלידה מהחושך לעבר האור יוצר לא פחות סבל מההיאחזות בחושך והקידום שלו.
גלגול קודם שלי זכרתי שהייתי היפי במהלך צעירותי. כהיפי חיפשתי רק אור לבן ויפה והתעלמתי מכל דבר אחר.
בלי לספר את כל הסיפור – ההתעלמות הזו גרמה להמון המון חושך.
הבנתי משהו חשוב על החיים האלו באותו גלגול – לתת לחושך מקום, לראות את התמונה המלאה, ולא רק מה שאני רוצה לראות.
אז אני אומר שאלוהים הוא פסיכופט. שזה אומר שגם אני.
למה? כי אלוהים ברא את כל הדברים הכי מזוויעים שיש.
אבל אלוהים גם הוא מדהים, מופלא, אוהב, שפוי.
למה? כי אלוהים ברא את כל הדברים הכי שפויים מדהימים ומופלאים שקיימים בקיום.
כל היצירות האלו – החשוכות והמוארות ביותר הם הפנים של אלוהים, נוצרו ע"י אלוהים, ואלוהים זורח מתוכן בכל כך הרבה בחינות.
אם נפתח את העיניים נראה את זה. נראה אותו. כלומר, נראה את עצמנו במראה וניזכר באמת.
אני חוזר להר סיני: "אהיה אשר אהיה". זה מה שהוא סיפר לנו.
אלוהים הוא כל הפוטנציאלים האפשריים וגם מעבר. והוא גם זורח בתוכנו עכשיו, הוא גם זורח בתוך החשיכה.
אז בעוד רבים מאיתנו מחכים לאור, אני רוצה להזמין אותנו גם לראות את האור שלו, שכבר זורח עכשיו, בתוך החושך.
תודה, מקווה שזה תרם – זה תובנות מהמסע האישי שלי שמסייעות, אפשר לקחת אותן או לא ואני מכבד את הכל, אני שמח לשיקוף מכם בתגובות לראייה שלכם כדי להרחיב את ההתבוננות.
אף מילה ונקודת מבט לא מייצגת אמת מוחלטת.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.