בשבועות האחרונים המיינד שלי חווה תנודות וטלטולים. חלק מרכזי בכך הוא המפגש שלי עם הריק ועם המוות – הרהור שלא פוסק בי מגיל צעיר, אך לאחרונה אני מעמיק בו באומץ ואינטימיות גדולה.
הבודהה אמר אמת פשוטה: הכל ארעי, ואנו סובלים כי קשה לנו לקבל זאת. להבין זאת בשכל זה דבר אחד; לעכל ולחיות את זה בלב – דבר אחר לגמרי.
מערכת ההגנה שלנו ממהרת לתייק את ההבנה הזו בשכל ולהרחיק אותה מהלב. אבל ללב שלי היא נכנסה מוקדם, והשפיעה דרמטית על חיי עד היום. כי את הידיעה על שבריריות החיים, על המוות, על הזמניות של הגוף, ועל הריק ואור הגדול שמעבר לו – פגשתי בילדות.
חוויתי תדהמה מהכוח שממנו כל החיים יוצאים ואליו הם שבים, אך גם פחדתי ממנו מאד, כי ידעתי שהוא קיים בי. נאבקתי בהתכחשות גדולה.
קשה לנו עם שבריריות, עם סיומים, עם חלל ריק. אנחנו ממהרים למלא אותו ברעשים, הסחות, אוכל, מילים ופעילויות – ולא רואים שה“כלום” הזה מלא חיים.
לאחרונה אני מגלה את היופי שבלאפשר לריק פשוט להיות. לכולנו היו רגעים בהם החיים חשפו אותנו לשבריריות – ה־7 באוקטובר, המלחמה עם איראן. המיינד מנסה מהר להחזיר את ההגנות ולהכחיש, וזה מובן. אבל כל עוד אנו בורחים מהפחד מהסוף ומהשינוי המתמיד – איננו יכולים באמת לחיות.
לחיות באמת זה להיות חשופים ופגיעים לגמרי, אינטימיים עם הלב והגוף השבריריים שלנו. זה לצחוק הרבה, לבכות לא מעט, לאהוב הרבה.
לחיות באמת זה לשחרר את הצורך בביטחון, להיות בנוח עם אי־ודאות, עם קרקע לא יציבה ותנודת החיים. בעומקנו יש מרכז שממנו הכל נע.
לחיות באמת זה לא לפחד מהפחד, אלא להיפתח אליו. זה לא קל, אך ככל שאני נחשף לארעיות, למוות, לריק ולסיומות – אני מגלה כמה אור, שמחה ומשמעות נכנסים. כל רגע נעשה חי יותר כשהוא פוגש אותי פתוח.
מאחל לנו לחיות בדהרמה, במרכז המעגל, בתוך השבריריות והחלל הריק – לחיות באמת, באהבה וחמלה.
דניאל ❤️