בחיים אנחנו לעיתים מחפשים קרקע יציבה.
או ליתר דיוק – האגו שלנו מחפש את זה.
זו הפנטזיה של משהו יציב, סולידי שלא משתנה ולא זז, והוא משהו שאנחנו אוהבים ורוצים.
ו – וואו! כמה אנרגיה ומאמץ וסבל אנחנו מוכנים להשקיע בשביל הדבר הזה, רק כדי לגלות, שהוא לא אמיתי.
האמת הלעיתים לא פשוטה היא שהטבע של החיים הוא ארעיות, הכל כל הזמן בתנודה, בשינוי.
והרבה מהחרדה שאנחנו חווים בחיים נובעת מהקושי שלנו לקבל ולאמץ את זה, או מכך שאנחנו מנסים שהכל יהיה יציב אבל עמוק בפנים יודעים שזה לא, וחוששים מהרגע שמשהו יקרה שיערער על דבר שאנחנו נאחזים בו.
אז אני רוצה לשתף כאן כמה מילים, מהחוויה שלי, על שמירה על רוגע בקרקע הלא יציבה של החיים –
שמירה על רוגע בקרקע הלא יציבה של החיים, היא כמו להיות הגלשן ששוחה עם הגל.
זה אומר שגם כשיש רגיעה בים, בקרוב מאד הגלים שוב יזוזו, והגולש יודע ומוכן לכך.
הגולש יודע שיהיו ימים רגועים, וגם ימים של גלים מאתגרים, ואולי לפעמים אפילו צונאמי.
הגולש עושה הכי טוב שלו כדי לעמוד על הגלשן ולזרום עם הגלים, אבל הוא גם לפעמים נופל.
הגולש בסדר עם ליפול, אין לו בעיה עם ליפול, הוא לא מבקר את עצמו על כך שהוא נופל – הוא פשוט קם, וממשיך הלאה.
זה הבסיס של החמלה העצמית שלו.
בגלל שיש לו את החמלה הזו לעצמו, והוא מבין את האתגר אך גם ההנאה הגדולה שהגלים מהווים – הוא מרגיש אותה חמלה לאחרים.
כשהם נופלים, הוא לא מבקר אותם, ואולי הוא גם יכול לעזור להם לקום חזרה לגלשן, או ללמד אותם כמה טיפים על גלישה, שעוזרים אישית לו.
החיים לא פשוטים, והגולש יודע את זה, אבל הוא גם יודע שגלי החיים עושים אותו חזק.
כשהגלים רגועים הוא אומר "תודה", אבל יודע שזה לא יהיה לנצח.
כשהגלים כאוטיים ומאתגרים הוא אומר "תודה" וגם יודע שזה לא יהיה לנצח.
הכל משתנה, הכל זז, הדבר היחיד שתמידי, זה הגולש, והגלשן.
מיהו הגולש והגלשן?
הגולש – המודעות הטהורה שברקע החוויה שלנו – המודעות הזו היא הCenter העמוק שתמיד יציב, שתמיד כאן. גם כשהגלים באים והולכים, המודעות עצמה נשארת יציבה, טהורה, ללא תזוזה. זה מקום המנוחה שתמיד אפשר להישען עליו. לא משנה מה קורה בחיים – "האני העמוק שלנו", שהוא נוכחות מודעת, טהורה ופשוטה, תמיד יציבה, תמיד נגישה, תמיד פה, ושום גל לא יכול לגעת בה באמת.
הגלשן – הנשימה. מתוך החיבור למודעות הטהורה, אנחנו יכולים להיות מודעים לנשימה שלנו, והיא יכולה לעזור לנו לרכב על הגלים השונים במיומנות. נפילה מהגלשן היא משל לזה שהנשימה שלנו נהייתה רדודה, שטוחה או בפאניקה. אבל תמיד יש לנו צ'אנס לחזור לעבוד עם הנשימה באופן מיומן ומודע, והיא הכלי שתומך בגוף ובמיינד שלנו לרכב על הגלים בהצלחה.
הגולש והגלשן – המודעות הטהורה שתמיד פה, ומשם התנועה של הנשימה המבוקרת ומווסתת – הם כלים לרכב על גלי החיים, ואולי אפילו, להנות קצת מההרפתקה, ולראות את היופי שלה.
שזה שהכל ארעי – נותן להכל יופי, פגיעות, ומשמעות, שאין לו כשהוא נצחי.
בסוף, הדבר היחיד שנצחי, הוא המודעות הטהורה עצמה.
מקווה שזה עזר, יש לכם טיפים לרכב על הגלשן גלשנים יקרים? מוזמנים לשתף בתגובות ונלמד יחדיו.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.