בשנים האחרונות, אני עובר תהליך עמוק שבו אני מגלה אמת פשוטה וכואבת: אני לא יכול לעזור לכולם.
בתחילת הדרך שלי כמטפל וכמורה, למצוא אנשים לעזור להם היה לי קשה. הרגשתי שיש לי המון לתת, אבל נאבקתי עם הרבה פחדים – חוסר ביטחון, דאגות כלכליות, והרבה ספקות פנימיים שלא נתנו לי לתת ולגדול באופן שיכולתי.
התחלתי את המסע הזה מתוך תחושת שליחות אמיתית, אבל לפעמים – השליחות הזו הפכה לכוח דוחף ומלחיץ.
מנקודה של צמיחה – למפגש עם האמונה המגבילה
היום, הדברים נראים אחרת. העבודה שלי פורחת, כמות הפניות שאני מקבל גדלה, ואני אסיר תודה על כך מדי יום. אבל דווקא במקום הזה, שבו הצלחתי לבנות עשייה משמעותית, מצאתי את עצמי מתמודד עם דפוס חדש: הצורך לעזור לכולם.
קיבלתי פניות מלקוחות פרטיים לעבודה ב-1:1, והרגשתי שאני חייב למצוא דרך להכיל את כולם. ניסיתי לדחוס את הזמן שלי, להזיז דברים – רק כדי לגלות שזה לא מרגיש נכון.
למה זה כל כך כאב לי?
כשישבתי עם התחושה הזו, הבנתי שמשהו עמוק יותר מופעל בתוכי. מאחורי הדחף לעזור לכולם הסתתרה אמונה ישנה: "אני מוכרח לעזור לכולם, אחרת אני לא מספיק."
התחושה הזו לא הגיעה משום מקום. היא הייתה שם מילדות, מהזמנים שבהם הרגשתי חסר אונים, כשלא תמיד היה מי שיכול לעזור לי. הפכתי את עצמי לאדם שעוזר לאחרים בכל מחיר – כאילו זה הפיצוי שלי על התחושה ההיא של חוסר הכוח.
לשבת עם האי-נוחות – ולשחרר
במקום להיאבק בעצמי, החלטתי לשבת עם התחושה הזו. להרגיש אותה.
הבנתי שאני לא יכול לעזור לכולם, וזה לא הופך אותי לפחות טוב.
הבנתי שאני כאן כדי לעזור למי שבאמת מתאים לעבודה איתי, ולמי שמוכן ורוצה לעבור תהליך עמוק.
גם הבנתי משהו נוסף: בשביל זה יצרתי את בית הספר הדיגיטלי שלי ואת הקהילה שלנו. זו הדרך שבה אני יכול להגיע ליותר אנשים – ועדיין לשמור על עומק, איכות והשפעה אמיתית.
איזון חדש – שמאפשר לי לתת מהלב
השינוי הזה לא קרה ברגע, אבל ככל שאני מיישם אותו, אני רואה שהוא מאפשר לי להיות נוכח יותר. אני עדיין כאן, זמין ותומך, אבל היום אני מקשיב לעצמי קודם.
זה לא אומר שאני מתרחק – להפך. אני מאמין שכשאני מחובר יותר לעצמי, אני יכול להיות זמין לכם בצורה אמיתית ואותנטית יותר.
מה אני לוקח מזה הלאה?
לזכור שאני יכול להקשיב, אבל גם לשחרר.
לזכור שאני כאן כדי לעזור – אבל לא מתוך דחף או לחץ, אלא מתוך מקום שלם.
ומה אתכם?
אני משתף את זה כי אני רוצה שתדעו שגם אני, בדיוק כמוכם, עובר אתגרים וממשיך ללמוד כל הזמן. זה חלק מהחיים, וזה בסדר.
החיים הם כמו משחק מחשב, וכשאנחנו עולים שלב כי התפתחנו ולמדנו את השיעור, שלב חדש מגיע ואיתו אתגרים חדשים ומעניינים.
איזו אמונה מגבילה אתם עובדים על לשחרר עכשיו?
מוזמנים לשתף בתגובות – אני כאן כדי לשמוע.
באהבה וחמלה,
דניאל ❤️,
יומן מסע החיים – 2 בפברואר 2025.