תרגום מתוך מאמר מאת Gary Van Warmerdam, מורי היקר.
PathwayToHappiness.com
איך האמונות שלנו לגבי אוכל והגוף משפיעות על הרגשות?
אספר את סיפורה של אישה אחת – שלי – כדי להמחיש עד כמה אמונות שבתודעה שלנו יכולות להשפיע עלינו רגשית. שלי רצתה לרדת במשקל, אבל נאבקה כדי להתמיד בפעילות גופנית ואכילה בריאה. היא הרגישה שהגוף שלה לא מתנהג כמו שצריך – כאילו הוא מתמרד נגד הרצונות שלה.
היא לא הייתה ספורטאית במיוחד, אבל בעבר עבדה קשה כדי לרדת במשקל ולהביא את הגוף שלה למצב טוב. הבעיה הייתה שהגוף לא "רצה" להישאר שם. אם היא לא הייתה שומרת בקפדנות, הוא היה חוזר לעלות במשקל. שלי התעייפה מהמאבק – לנצח את הקרבות הקטנים רק כדי להפסיד את המלחמה על המשקל שלה.
שלי תיארה את מערכת היחסים שלה עם הגוף כמו יחס לילד לא ממושמע. הגוף לא רצה לציית לה. המאמץ להביא את הגוף שלה לכושר הרגיש כמו עונש – כמו לחנך ילד "בעייתי".
לאחר שנים של אותו דפוס – בלי תוצאות מתמשכות – שלי הייתה מוכנה לגשת לזה מזווית חדשה. זה רק הגיוני: אם אנחנו רוצים תוצאה אחרת – נצטרך גישה אחרת.
לשלי יש שני ילדים
אפשר לומר שלשלי יש שני "ילדים" לא ממושמעים:
הגוף שלה – שלא מקשיב.
והראש שלה – שמתנהג לעיתים כמו ילד לא רגוע.
המיינד שלה יורה חוקים, דעות, שיפוטים ועונשים – לפעמים בקול חזק, לא מבוקר, ואפילו פוגעני. זה גם המיינד שקובע את הכללים.
הכעס והאכזבה שלה מהגוף – לא באים ממנה.
הם באים מהדמויות שבתוכה.
האמונות והסיפורים שבתודעה שלה הם אלה שפוגעים רגשית בגוף.
קל להבין שהמחשבות שלנו לא תמיד באמת "שלנו".
אם ננסה לכבות את המחשבות ולא נצליח – אולי הן בכלל לא מופעלות על ידינו.
אולי המיינד תפס לעצמו חיים משל עצמו.
הוא כמו ילד סוער שמשתולל ויוצר בלאגן בתוכנו.
מיפוי האמונות של שלי
כדי לעזור לראות את הסיפורים והאמונות בצורה מסודרת – נניח אותן בטבלה:
| קול פנימי | סיפור או אמונה | השפעה רגשית |
|---|---|---|
| שופט | איך הגוף שלי צריך להיראות (דימוי בראש). | תקווה |
| שופט | הגוף שלי לא נראה כמו שהוא אמור להיראות. | תחושת צדק, אמת |
| קורבן | אני לא נראה כמו שצריך. דחייה עצמית. | עצב, חוסר ערך עצמי |
שלי היא טיפוס הישגי – מסוג האנשים שמתכננים רשימות ומבצעים משימות ביעילות. זה נותן לה תחושת הצלחה.
ככה מערכת האמונות שלה מבנה את "תנאי הקבלה" לאהבה עצמית:
אם הצלחת – מגיע לך לאהוב את עצמך. אם לא – אסור.
אותם קריטריונים חלים גם על הדימוי הגופני.
המיינד שלה קבע יעד: מידה 38 (Size 8).
איך זה משפיע על הזהות שלה?
הנה איך מערכת האמונות שלה ממשיכה להיבנות:
| דמות / קול | סיפור או אמונה | רגש שמתעורר |
|---|---|---|
| רצון אמיתי | אני רוצה גוף בריא ומאוזן. | יושרה רגשית |
| שופט | אם אהיה מידה 38 – אצליח. | קריטריון להצלחה |
| גיבור | אני חייב להיות מידה 38 כדי להצליח. | תקווה, ערך עצמי מותנה |
| שופט | הגוף עוד לא הגיע לשם. | סמכות שיפוטית |
| קורבן | אני כישלון כי לא עמדתי ביעד. | עצב, דיכאון, תחושת חוסר ערך |
| שופט | הגוף אשם – הוא גרם לי להרגיש כישלון. | שנאה כלפי הגוף |
לא הגוף הוא הבעיה – אלא המיינד
האמונה ש"הערך שלי תלוי במידה של המכנסיים שלי" – מייצרת תחושת חוסר שליטה על האושר.
בלב הסיפור הזה נמצא רצון טהור: גוף בריא ואנרגטי.
אבל כשהמיינד קובע חוקים של "הצלחה או כישלון", הוא הופך את הרצון הזה לשדה קרב פנימי.
שלי לא אשמה. הגוף לא אשם.
הבעיה היא שהמיינד הציב תנאים – ואז שפט את הגוף על כך שהוא לא עומד בהם.
הילד שבתוך הראש שלה משפיל את הגוף – והיא חווה את העונש הרגשי.
והמיינד הזה לא רק פוגע בגוף הפיזי –
הוא גם מתעלל בגוף הרגשי שלה.
תנאי אהבה רעילים
מהנקודת מבט של המיינד – הדרך להרגיש טוב רגשית היא ש"הגוף יגיע למידה 38".
מערכת האמונות שלה לא מרשה לה לאהוב את הגוף – אלא אם הקריטריון מתממש.
אם הגוף לא משתנה – שלי נחשבת ל"כישלון".
ומה קורה אז?
המיינד מפתח שנאה כלפי הגוף – כי הוא "מונע ממני להיות שמחה".
אי-האהבה מייצרת אומללות ודיכאון.
הדיכאון מוביל לאכילה רגשית ולהימנעות מפעילות גופנית.
זהו מעגל הרסני שבו המיינד הפוגע מנהל את הגוף כילד בעייתי.
נקודת המפנה: לשנות נקודת מבט
האתגר הוא לא רק לעצור את הדיאלוג השלילי –
אלא לזוז מהתוך של השיח הזה – ולהתבונן עליו מהצד.
אם שלי תראה את המיינד שלה כנפרד ממנה, היא תוכל לראות כמה הוא לא הגיוני:
הוא קובע את היעדים, מגדיר את הכללים, מחליט מה לאכול ואיך להתאמן –
ואז מאשים את הגוף בתוצאה, מבלי לקחת אחריות.
ככה נראות מערכות אמונה כשהן פועלות בלי מודעות עצמית.
תרגול נפשי: לאמן את התודעה
מה היה קורה אם שלי הייתה מתרגלת את התודעה שלה?
או אולי – מטהרת אותה?
איך היא הייתה מרגישה אם המיינד שלה היה מפסיק להתעלל בה ובגוף שלה?
אפשר לדמיין את זה כהפיכת המיינד מילד פוגעני – למבוגר אחראי.
אם שלי תשחרר כמה מהאמונות שמונעות ממנה לאהוב ולהוקיר את הגוף שלה – הרגשות שלה ישתנו.
היא תוכל להפסיק לראות בגוף "ילד בעייתי" שצריך עונש.
היא תתחיל להתייחס אליו כמו לילד שזקוק לאהבה וכבוד.
וכמו ילדים – גם הגוף מגיב הרבה יותר טוב לאהבה מאשר לעונש.
ככל שהיא תאהב את הגוף שלה – כך תרצה לטפל בו.
היא תרצה להאכיל אותו במזון בריא.
היא תרצה להזיז אותו, לתת לו להרגיש את השחרור שבפעילות גופנית.
מערכת יחסים בריאה עם הגוף = עם המיינד
כדי לבנות מערכת יחסים בריאה עם הגוף –
נצטרך לבנות גם מערכת יחסים בריאה עם המיינד.
ובעיקר – עם איך שהמיינד מתייחס לגוף.
שווה להשקיע גם באימון רגשי –
לא רק לגוף, אלא גם למערכת האמונות שלך.
אם יש לך רצון ללמוד איך לעשות את זה, זה בדיוק הנושא שאנחנו מתעסקים בו בקורס "להיות המאסטר של עצמך" בקבוצת תרגול שלי.
להצטרפות ועוד פרטים אפשר לקרוא עוד פה: https://livingselfmastery.com/digital-school/
קרדיט:
תרגום מתוך מאמר מאת Gary Van Warmerdam, מורי היקר.
PathwayToHappiness.com