במהלך השנים בקליניקה, ובמקביל להעמקה בלימודיו של המורה שלי גארי, התחלתי לזהות דפוס שחזר על עצמו שוב ושוב אצל אנשים שהתמודדו עם קשיים במערכות יחסים.
זה לא באמת משנה אם הקושי הופיע כחרדה חברתית, כריצוי, כניסיון בלתי פוסק להרשים אחרים, כפחד מדחייה או כפחד להיפגע. למרות שהביטויים שונים, מתחת לפני השטח יש להם שורש משותף.
כדי להבין אותו, צריך קודם להבין איך הנפש פועלת.
הנפש מורכבת מחלקים
הנפש אינה ישות אחת ואחידה.
כולנו מכירים את התחושה שבה חלק אחד בנו רוצה מאוד לעשות משהו, בעוד שחלק אחר מפחד. או את האפשרות לאהוב אדם מסוים ובו-זמנית גם לכעוס עליו.
בגישות שונות מתייחסים לאותם אספקטים פנימיים בשמות שונים: חלקים, תתי-אישיות, ארכיטיפים, דמויות פנימיות או חלומות.
עם השנים התחלתי לזהות שבתוך כמעט כל קושי במערכות יחסים קיים קונפליקט מרכזי בין שתי דמויות פנימיות.
אני קורא להן: הקורבן והגיבור.
הקורבן – הזהות שאנחנו מנסים להסתיר
הקורבן הוא אותו חלק בנפש שנושא תדמית של ערך עצמי נמוך.
זהו החלק שסוחב חוויות של דחייה, בושה, חוסר ביטחון ואמונות כמו:
- אני לא מספיק טוב.
- אני לא ראוי.
- משהו בי פגום.
חשוב להבין:
זו אינה הזהות האמיתית שלנו.
זו תדמית שנבנתה במיינד בעקבות חוויות החיים.
אבל כל עוד אנחנו מאמינים שהיא מי שאנחנו באמת, נוצר מאמץ עצום להסתיר אותה מהעולם.
הגיבור – הזהות שאנחנו מנסים להציג
אם הקורבן הוא הדמות שאנחנו מפחדים שיגלו, הגיבור הוא הדמות שאנחנו רוצים שכולם יראו.
זו התדמית של האדם הבטוח בעצמו, המרשים, החזק, המצליח או המיוחד.
אפשר לראות אותה כמעט בכל דייט ראשון, ראיון עבודה או מפגש עם אנשים חדשים.
בפנים קיים פחד שמישהו יראה את "הקורבן".
ולכן אנחנו עובדים קשה כדי להציג את "הגיבור".
לפעמים הגיבור מופיע גם כמרצה.
הוא לא מנסה להרשים דרך הצלחה או כוח, אלא דרך טוב לב אינסופי, נתינה וריצוי.
גם זו דרך לגרום לאחרים להחזיק בתדמית חיובית שלנו.
כך נוצרים ביקורת עצמית וחרדה
ברגע שנוצרה דמות הגיבור, נכנס לתמונה חלק נוסף: השופט.
השופט בוחן אותנו ללא הפסקה.
בכל פעם שהוא חושב שלא עמדנו בתדמית שרצינו להציג, הוא מתחיל לבקר:
"למה אמרת את זה?"
"יכולת להיות יותר מרשים."
"עשית רושם גרוע."
הביקורת הזו אינה נועדה לפגוע בנו.
מנקודת המבט של השופט, היא אמורה לגרום לנו להשתפר ולהגן עלינו.
אבל בפועל היא יוצרת מעגל אינסופי של הלקאה עצמית.
מתוך אותו מנגנון בדיוק נולדת גם החרדה.
החרדה היא הפחד שתדמית הגיבור תתמוטט.
שהאנשים סביבנו יגלו את מה שאנחנו חוששים שהוא "האני האמיתי" שלנו — הקורבן.
זו הסיבה שחרדה חברתית יכולה להיות כל כך עוצמתית.
לא מדובר רק בפחד לדבר מול אנשים.
מדובר בפחד עמוק להיחשף.
בפחד שיראו אותנו כפי שאנחנו חוששים שאנחנו באמת.
למה אנחנו מתעייפים כל כך?
כשאנחנו חיים מתוך המנגנון הזה, אנחנו עסוקים ללא הפסקה בניהול התדמית שלנו.
אנחנו מודדים כל מילה.
חושבים מה אחרים חושבים.
מנסים להיות מספיק טובים.
מספיק מעניינים.
מספיק חכמים.
מספיק מצליחים.
וזה מתיש.
כי אין סוף למרדף אחר תדמית.
האמת שמשחררת
מנקודת המבט שאני עובד ממנה, יש אמת פשוטה אך עמוקה.
אנחנו לא הקורבן.
ואנחנו גם לא הגיבור.
שתי הדמויות האלו הן בסך הכול תמונות מנטליות.
מחשבות.
רגשות.
תחושות בגוף.
זה הכול.
וגם אם ננסה לשלוט באופן שבו אחרים תופסים אותנו — אין לנו באמת שליטה על כך.
אפשר להציג את עצמנו כמוצלחים במיוחד, ועדיין יחשבו שאנחנו יהירים.
אפשר להיות מרצים בצורה מושלמת, ועדיין יראו אותנו כחלשים או ינצלו אותנו.
אנחנו לעולם לא יכולים לשלוט בתודעה של אדם אחר.
מי אנחנו באמת?
מאחורי כל הזהויות האלו קיימת נוכחות אחרת.
שקטה.
פתוחה.
אוהבת.
כזו שרואה את כל המחשבות, כל התחושות וכל הזהויות — אבל אינה מוגבלת לאף אחת מהן.
ככל שאנחנו מזדהים פחות עם הקורבן, עם הגיבור או עם כל תפקיד אחר, כך מתגלה יותר חופש.
הזהויות אינן הבעיה.
ההיצמדות אליהן היא זו שיוצרת את הסבל.
אפשר להשתמש בזהויות כמו בכובעים.
ללבוש אותן כשצריך.
ולהסיר אותן כשכבר אינן משרתות אותנו.
מבלי להאמין שהן מי שאנחנו באמת.
מעבר לביטחון עצמי
זו גם הסיבה שבעבודה שאני מלמד, איני רואה בבניית ביטחון עצמי את הפתרון הסופי.
טכניקות של חשיבה חיובית, אפירמציות או חיזוק הדימוי העצמי יכולות בהחלט להקל ולעזור בשלבים מסוימים.
אבל בעיניי הן אינן נוגעות בשורש.
הן מחזקות את דמות הגיבור.
הן אינן משחררות אותנו מהצורך להיות מישהו.
השחרור האמיתי מגיע כשאנחנו מגלים שאנחנו לא מוגבלים לאף אחת מהזהויות הללו.
זו אינה רק הבנה אינטלקטואלית.
זו חוויה ישירה שאפשר לגלות דרך תרגול, חקירה פנימית והכוונה נכונה.
זו גם הדרך שבה אני מלווה אנשים בקליניקה ובקהילת שלמ.ה.
לא כדי להפוך לגרסה טובה יותר של דמות מסוימת, אלא כדי לגלות את מה שהיה חופשי ושלם מלכתחילה.
כי לא נועדנו לשרת זהות.
נועדנו לשחק איתה.
ומתוך החופש הזה, לחיות באהבה, בנוכחות ובפשטות.
באהבה ובחמלה,
דניאל ❤️