שאילת שאלות זו דרך מעולה לבחון דברים לעומק.
כשאנחנו שואלים את עצמנו שאלה, אנחנו מקבלים צ'אנס להתבונן לעומק על משהו ולהגיע דרך זה לתובנה עמוקה על הטבע שלו.
בעיקר כשאנחנו שואלים שאלות שונות ובוחנים אותן מזויות מגוונות.
אבל יש שאלה אחת מהותית, שבעיני מסורות רוחניות גדולות רבות נחשבת לשאלה הכי חשובה שאדם יכול לשאול את עצמו.
השאלה הזו היא: "מי אני?".
אבל בואו נתבונן בה לעומק, ולא נסתפק בתשובה הראשונה שהמיינד אומר.
המיינד יכול לאמר למשל אם אשאל את זה את עצמי: "אני דניאל, אני בן 26, הוריי הם גלית ובני, נולדתי בתל אביב. אני יהודי. אני ישראלי. אני מטפל רגשי. אני מורה למדיטציה. אני גבר. אני בן זוג לגרניט. וכ'ו…"
אבל האם כל אלו הם מי שאני? או האם מדובר בהגדרות מסוימות שקיבלתי?
האם הגיל שלי הוא מי שאני?
האם אני השם שלי? אפילו לא בחרתי אותו.
האם מה שמגדיר אותי זה העבודה שלי, או זהות ישראלית או יהודית שגם אליה נולדתי ולא בחרתי?
האם בכלל אפשר למצוא אובייקטיבי את ה"יהודי" או "ישראלי" בתוכי? או האם מדובר בהגדרות מנטאליות מסוימות?
עכשיו בוא נסתכל עמוק יותר – מעבר לקונספטים רעיוניים.
חלקכם אולי עם עניין רוחני הראש שלכם אמר "אני נשמה" – אבל גם זה קונספט.
חלקכם מדעיים או פסיכולוגים יותר אולי חשבו: "אני האונה הראציונאלית במוח" – אבל האם כל מה שאנחנו זה האינטלקט ולא יותר?
אנשים עמוקים רבים, אשר חקרו את השאלה הזו לעומק, בהגות מדיטטיבית כזו, לא כפעם אחת, אלא בחקירה שיכולה להימשך שנים, כל יום, במשך אפילו שעות, הגיעו לכמה אמיתות משותפות:
- "אני לא הגוף שלי" – הגוף הוא תופעה משתנה, שבאה והולכת. אני קיים בחלום בלילה ובשינה עמוקה בלי מודעות לגוף, משמע אני לא הגוף.
- "אני לא המיינד שלי" – כל מה שיש למיינד זה מחשבות, אשר מייצרות תחושות ורגשות. כל המחשבות האלו משתנות כל הזמן, וגם התחושות ורגשות האלו. לכן אני לא יכול להיות הדברים האלו, כי כל הדברים האלו משתנים, בעוד יש לי תחושה של משהו בי שאינו משתנה, יש משהו בי אשר מודע לשינוי המתמד של מחשבות ורגשות.
- "אני לא העולם שסביבי" – העולם סביב כל הזמן משתנה. אני לא העולם שמסביב. למעשה אותם אנשים אפילו יגידו: "האם יש כזה דבר עולם חיצוני?", כל מה שאנחנו יודעים על העולם החיצוני הוא חוויה שמורכבת מחמשת החושים, האם אנחנו בטוחים שהחוויה הזו מעידה על קיומו של עולם אובייקטיבי שחיצוני לנו? בכל מקרה, בין אם נבין את זה או לא, נוכל לזהות בקלות שכל חוויה שמורכבת מחמשת החושים – ראייה, שמיעה, טעימה, הרחה, נגיעה – משתנית כל הזמן, ולכן היא לא מי שאנחנו באמת.
אז מה נותר?
אלו שחקרו לעומק מצאו דבר אחד שנותר, אשר הוא הטבע האמיתי שלנו, אשר הוא מי ומה שאנחנו באמת.
נוכחות מודעת טהורה.
כי בעוד החוויה שלנו אשר מורכבת ממחשבות, תחושות, רגשות וחוויות חמשת החושים כל הזמן משתנה – המודעות הנוכחת, אשר מודעת לחוויה – לא משתנה לעולם.
המודעות עצמה היא הנצחי שבתוכנו. היא "העין" שרואה את הכל – והיא מה שמאחד את כולנו, כי כולנו חווים וחולקים את אותה ההוויה הזו, והוויה של מודעות טהורה היא אותה הוויה אצל כולם.
כשהם חקרו את זה יותר לעומק, הם גם גילו שהטבע של המודעות הזו היא שהיא אינסופית ונצחית, מעבר לזמן ומרחב, לא מתה, לא נולדה, ושהיא תמיד שלווה.
המודעות הנוכחת הטהורה הזו היא אינטימית לגמרי עם החוויה שלנו, ולא משהו אקזוטי ורחוק, אלא דבר פשוט וקרוב ביותר, ללא שום מרחק מאיתנו – כי היא אנחנו.
בגלל שלא מדובר בזהות כלשהי של אדם או כל דבר אחר, אולי גם במקום לשאול "מי אני?" נוכל לשאול "מה אני?", בכל מקרה נגיע לאותו מקום חסר מקום, של התודעה עצמה.
אני מקווה מאד שזה עזר🙏 – אני מזמין אתכם להמשיך את החקירה הזו עם עצמכם עוד ולשאול ולחקור את השאלה של "מי אני?" ביום יום, בלי להסתפק בתשובות שטחיות שהמיינד אומר, לתת לשקט העמוק לענות.
אני מוצא מהחוויה שלי יותר ויותר ממה שאותם אנשים רבים וגדולים ממני שביצעו את החקירה והגות הפנימית הזו לעומק מצאו – שככל שנעמיק בחקירה הזו, החוויה שלנו מובילה ליותר ויותר שלווה, שמחה, הרמוניה ושקט, ולחוויה אי דואלית של היקום, שהיא מעבר לאחדות עם הכל, מעבר למילים, חוויה וידיעה ברורה שהכל זה העצמי שלנו, והעצמי שלנו הוא הכל.
אם תרצו לקחת את החקירה הזו יותר לעומק, אז בקבוצת תירגול שלנו בבית ספר "שמחים לא משנה מה", אנחנו הולכים להתמקד בחודש נובמבר הקרוב בחקירה הנפלאה הזו של "מי אני?" במפגשי מדיטציה ושיעורי רוח שבועיים שבהם נכווין דרך תרגולים ודרכים שונות אל תוך החקירה הזו במטרה לגלות את המהות הנצחית שלנו, ואת השלווה וחופש העמוק שבאים עם התגלית הזו.
המפגשים קורים בגבעתיים פרונטאלית וגם מוקרנים בזום כדי לאפשר גישה לאנשים מכל הארץ.
אם תרצו פרטים בשביל להצטרף אליהם, אתם מוזמנים להיכנס ללינק הבא: https://livingselfmastery.com/digital-school/