לפתוח את הלב מרגיש מפחיד.
יש לנו כל כך הרבה פצעים סביב להיפגע.
אנחנו מפחדים שיבקרו אותנו על מי שאנחנו באמת, מתחת לכל המגננות.
אז אנחנו שמים מסיכה.
אז אנחנו משקרים.
אז אנחנו עושים "כאילו".
אז אנחנו לא אומרים באמת את האמת, של מה שקורה בתוכנו בפנים, של מה שאנחנו מרגישים.
מישהי בקהילה שלנו שיתפה אותי בפחדים שלה עם חרדה חברתית.
בכל הפצעים שעולים באינטראקציה עם אנשים.
"שיבקרו אותי, שלא יקבלו אותי, שאני צריכה להכיל את הרגשות של האנשים סביבי ולא אצליח".
והיא לא היחידה בקהילה שרשמה לי את זה.
כל הפצעים והדפוסים שצברנו באינטראקציות בעבר צפים. זה כואב, אבל זה גם הזדמנות.
כי כשיש לנו סביבה אוהבת ומקבלת, של אנשים כמונו עם כוונה משותפת לחיות בכבוד הדדי, אמת ולהתפתח ביחד – יש לנו את היכולת לעשות אחרת, לבחור אחרת ולהשתנות.
אנחנו יכולים להוריד את השריון ולגלות שזה לא מפחיד כמו שחשבנו.
שלא מבקרים אותנו כמו שדאגנו.
זה מאד משחרר.
כשאנחנו עושים את זה במפגשים בקהילה שלנו, אנשים מספרים על כמה הקלה הם מרגישים, על כמה זה פותח את הלב, מחבר ומשחרר, כמה שזה עוזר לשחרר את הפחדים והביקורת עצמית ולהרגיש בבית.
על כמה זה שונה ממה שהם מכירים.
כשיש לנו את החיבורים האלו ואת המרחב לעשות את זה – ההזדמנות שלנו לריפוי, לצמיחה ולגדילה מתעצמת.
כי מה שעומד מעבר לשריון הזה – זו הגדילה שלנו.
מה שמתממש כשאנחנו מסירים את השריון – זה הפוטנציאל שלנו.
אנחנו יכולים להתפתח בחיים רק לכמות שהשריון שלנו מאפשר.
כשאנחנו מסירים אותו – אנחנו חופשיים, כמו ציפור שהוציאה מהכלוב.
מוכנים לשחרר את השריון ולהגשים את הפוטנציאל שלכם?
אם אתם גם רוצים מרחב בטוח ומכיל להסיר בו את השריון עם אנשים כמוכם ולהרגיש בבית, מרחב שהוא מקום אידיאלי להתפתח בו, אתם מוזמנים להצטרף לקהילה שלנו.
תיכנסו לקישור בלחיצה פה כדי לקרוא עליה עוד ולהצטרף❤️.
תודה על הזכות, באהבה וחמלה, דניאל❤️.
נ.ב: אם יש לך שאלות והתלבטויות, אפשר תמיד לשלוח לי מייל ל: [email protected] או להשאיר תגובה לפוסט הזה ואענה בהקדם.