
אוכל לשמוח רק כש…: על תלות בדברים שבחוץ, ועל כוח פנימי שמשחרר ממנה
כשהייתי נער בן 16, התחלתי ללכת למסיבות. המטרה שלי, כמו של רבים מחבריי: להתחיל עם בנות, ובתקווה להצליח. בדרך גם נהניתי מאד מהמוזיקה, לשיר ולרקוד,
המסע לשחרור משיפוט עצמי – לקבלת גישה לסדנה מוקלטת (בחינם)

כשהייתי נער בן 16, התחלתי ללכת למסיבות. המטרה שלי, כמו של רבים מחבריי: להתחיל עם בנות, ובתקווה להצליח. בדרך גם נהניתי מאד מהמוזיקה, לשיר ולרקוד,

אני מלווה אישה שרוצה כבר המון זמן ליצור ערוץ יוטיוב, שבו היא תעלה סרטונים מאורח החיים בעיר שלה, עם סיפורים על מקומות בעיר ועל דברים

אם נשאל אנשים "מה עמוק בתוככם הכי הייתם רוצים?", רבים יגידו: חירות. אבל אם נשאל אותם אם יש להם את החירות הזו – כמעט כולם

ומה זה אומר עליכם אם אתם מנסים המורה שלי, גארי,לא רק לימד אותי טכניקות. הוא חי משהו. הוא חי את החופש שחיפשתי. והדבר הכי עמוק

אני רוצה לגעת היום בנושא, למה הרבה אנשים נכשלים או נתקעים במקומות שהם רוצים לגדול בהם. כמו שליטה בדפוסי אכילה, גמילה מעישון, התמכרות למסכים

אחד הדברים שאני פוגש בפרקטיקה שלי שוב ושוב ,הוא אנשים שמתרגלים יוגה, מדיטציה, לפעמים גם שנים בטיפול, ומרגיש שמשהו בפנים בליבה לא זז באמת. יש

למה "הסוד", מנטרות ואפירמציות לא מספיקים פה אני רוצה לגעת רגע בעדינות, אבל בחדות, בכל מה שקשור למנטרות, אפירמציות, זימונים ו"הסוד". כל הכלים האלה יכולים

האם יש משהו שהלב שלך היה רוצה לברוא בחיים שלך? מערכות יחסים טובות יותר? פרנסה זורמת יותר? זוגיות? תחושת שמחה ושלווה פנימית, ריפוי, אהבה ללא

שאלה מצוינת. והדבר הראשון שהיית מזמין אותך לשאול: "האם באמת אין שינוי? או האם פשוט קשה לך לראות את השינויים שכבר עשית כי יש חלק

היי! היום אני רוצה לחלוק איתך היום לקראת השנה הלועזית החדשה פרספקטיבה שאני ממש אוהב לגבי עצמנו והחיים – הפרספקטיבה שלנו כאמנים של חיינו, כאשר