
"אני מרגיש שמשנה לשנה אני דועך" – למה רוב הגברים לא מתפרקים באמצע החיים, אלא שוקעים בשקט
בשבוע שעבר כתבתי על נשים ועל גיל המעבר. והבטחתי שהפעם אכתוב על גברים. "אני מרגיש שמשנה לשנה אני דועך." "אני מפחד להתחיל באמת לחיות את
המסע לשחרור משיפוט עצמי – לקבלת גישה לסדנה מוקלטת (בחינם)

בשבוע שעבר כתבתי על נשים ועל גיל המעבר. והבטחתי שהפעם אכתוב על גברים. "אני מרגיש שמשנה לשנה אני דועך." "אני מפחד להתחיל באמת לחיות את

בתקופה האחרונה יוצא לי ללוות לא מעט נשים שעוברות את גיל המעבר. ולהרבה מהן, השינויים האלו לא קלים בכלל. וזה גם מה שהמחקר מראה. מטא-אנליזה

ימי הבחירות בפתח. וזה מפתה. מפתה להיכנס לסיפורים של: ביקורתיות האשמה התלוננות פחד ודאגה כעס יוהרה, עליונות והתנשאות ואנחנו רואים את זה מכל עבר.

"להיות בן אנוש זה כמו מלון אורחים. כל בוקר אורח חדש. השמחה, הדיכאון, העלבון, איזו מודעות רגעית באה כאורח לא צפוי. קבלי את כולם בברכה!

"כשעל האדם שמצוי באמת על הדרך, נופלים ימים קשים בעולם, הוא לא יפנה בעקבות כך אל אותו חבר המציע לו מחסה, נוחות ונחמה, ומעודד את

בעולם מלא בפיתויים לפחד, לשנאה ולשכחה, זה הצביון הפנימי של כולנו – לזכור את החשיבות של האהבה. לזכור שיש בעולם אור. שהבחירה באהבה אפשרית. ושהבחירה

כולם מסביב מנסים לבנות סטטוס ותדמית אישית – למה? לנסות לבנות תדמית ולהוכיח את עצמנו, זה להיכנס לתחרות. בתחרות, גם אם ניצחתי, בסוף אפסיד. בתחרות,

יש רגעים בחיים שבהם כל חלקי הפאזל מתחברים. לא בגלל שהכאב נעלם. לא בגלל שכל השאלות מקבלות תשובות. אלא משום שפתאום יש הקשר. במשך שנים

כשהייתי בדיכאון, הייתי בטוח שאין לי מחשבות שליליות כשהייתי בן 17 עברתי תקופה של דיכאון. באותם ימים קראתי הרבה על פסיכולוגיה והתפתחות אישית, ושוב ושוב

למרות שהחיים זימנו לי לא מעט אתגרים, הייתה לי ברכה אחת גדולה שאני מרגיש עליה הכרת תודה עמוקה: הזכות לפגוש אנשים טובים. אני חושב על