
"אני מרגיש שמשנה לשנה אני דועך" – למה רוב הגברים לא מתפרקים באמצע החיים, אלא שוקעים בשקט
בשבוע שעבר כתבתי על נשים ועל גיל המעבר. והבטחתי שהפעם אכתוב על גברים. "אני מרגיש שמשנה לשנה אני דועך." "אני מפחד להתחיל באמת לחיות את
המסע לשחרור משיפוט עצמי – לקבלת גישה לסדנה מוקלטת (בחינם)

בשבוע שעבר כתבתי על נשים ועל גיל המעבר. והבטחתי שהפעם אכתוב על גברים. "אני מרגיש שמשנה לשנה אני דועך." "אני מפחד להתחיל באמת לחיות את

בתקופה האחרונה יוצא לי ללוות לא מעט נשים שעוברות את גיל המעבר. ולהרבה מהן, השינויים האלו לא קלים בכלל. וזה גם מה שהמחקר מראה. מטא-אנליזה

אני כותב את המילים האלו בתקופה של מעבר. עד שהטקסט הזה יגיע אליכם, כבר אהיה בבית חדש, בשכונת שיכון ותיקים ברמת גן, קרוב לירקון. יש

יש משפט שאני חושב שרבים מאיתנו נושאים בתוכנו, גם אם מעולם לא אמרנו אותו בקול רם: "אם אני אהיה מי שאני באמת, אולי אנשים לא

אנחנו חיים בתקופה מאוד מתוחה.זה בולט במלחמה, במתיחות הביטחונית וגם ביוקר המחיה. אבל אם מקשיבים קצת יותר עמוק למה שקורה סביבנו — ולמה שקורה בתוך

שכחנו מהי אהבה. לכן אנחנו כל כך צמאים אליה. ❤️ קרה לך פעם שלכאורה יש אהבה בחיים – זוגיות, חברים, אנשים סביבך – ובכל זאת

את לא אחראית לרגשות של כולם ואם את מרגישה אשמה כמעט על כל דבר – הפוסט הזה במיוחד בשבילך המסר השבוע הוא על אחד הכאבים

יש בקרים שאני עומד מול המראה, ובמקום פשוט לראות בן אדם שהרגע התעורר וסתם רואה את עצמי, עולה מיד תחושה חדה ולא נעימה בפנים, שאומרת
לפעמים אנחנו יכולים להיות כל כך רעים כלפי עצמנו. להיות האויב הכי גדול שלנו. להאמין באמת שמשהו בנו לא בסדר, שמשהו בנו חריג, פצוע, לא
התמקדות ומיינדפולנס הן שתי שיטות שהתפתחו בתקופות רחוקות מאוד זו מזו. עם זאת, שתיהן מכילות הרבה אחת מהשנייה מבחינת תפיסת הדרך והכיוון שאליהם הן מכוונות: