הרגע הנוכחי

הרגע הנוכחי

הרגע הנוכחי:
"נושם עמוק אני מחייך. אני שוהה ברגע הנוכחי – אני יודע שהוא הרגע היחיד" – תיק נהאט האן.
אני כותב הרבה על תשומת הלב, זה קורה מסיבה פשוטה. איפה שהתשומת לב שלנו זה מה שאנחנו חווים, רוב האנשים מבלים את רוב זמנם עם תשומת ליבם במחשבות, רוב האנשים כולל אותי כשהתחלתי. עכשיו? מממ… בכנות אני משער שזה 60% נוכחות / 40% חצי מהזמן במחשבות חצי מהזמן בנוכחות. עדיף על ה95% ממקודם במחשבות ללא ספק. אבל התרגלנו לזה, שתשומת ליבנו במחשבות וזה דורש תרגול נוכחי של הכוונת התשומת לב שלנו חזרה לאן שאנו רוצים לקחת אותה. בעיות קשב וריכוז = אי יכולת לנווט את תשומת הלב שלנו.
ודרך אגב, למרות כל זה – אנחנו בסדר והסתדרנו עד עכשיו בסדר גמור. אולם, אני חושב שהגיע הזמן שנלך מעבר למחשבות וחזרה לרגע הנוכחי, זה הרגע היחיד בו אנחנו קיימים. אין הרבה מה לכתוב על זה או להגיד בכנות, אבל הנה כמה דרכים מעניינות להיות ברגע:
– תשומת לב בנשימה(ובכלל תרגול מדיטציה)
– לשים לב לשמיים הכחולים כשאתם בחוץ, לעצים, לתחושת הטמפרטורה באור
ולמגע הנעים של השמש
– לשים לב לתחושת היציבות של כפות הרגליים ברצפה
– לשים לב לצלילים שמסביב
וכן, התשומת לב שלנו תלך שוב ושוב למחשבות ושוב ושוב אנחנו נחזיר אותה חזרה לרגע הנוכחי, זה לא דבר רע – זה שם המשחק! תעשו את זה להרגל שלכם, לחזור כל הזמן לרגע הנוכחי וחייכם ישתנו לטובה אין לי ספק. רק מהתרגול הפשוט הזה תגלו חופש שלא דמיינתם, כי מעבר לכל המחשבות הרציניות והמגבילות שיש לנו על דברים נמצא החופש.
הרפתקה:
שימו לב כשתשומת ליבכם הולכת למחשבות במהלך היום ותחזירו אותה לרגע הנוכחי בשלל דרכים שתמצאו:
שימו לב לצבע הירוק של העצים או לדברים מסביב, שימו לב לתחושת הנשימה באיזורים שונים בגוף, תרגישו את הבטן שלכם, את הרגליים, תקשיבו לצלילי הציפורים. תהיו עדינים עם עצמכם, תזכרו שזה טבעי ולאבד את תשומת הלב זה קורה לכולם, המשחק של להחזיר את התשומת לב לרגע הנוכחי הוא כל הקטע!

Table of Contents

יום השואה היום

יום השואה היום.   יום שמייצג את אולי הזוועה הנוראה ביותר שעשתה האנושות.   הרג מתוכנן ומדוקדק של 6 מיליון איש, וזה עוד בלי לכלול את שאר העשרות מיליונים שנרצחו שאינם יהודים, גם להם יש חשיבות.   כילד ונער, לא ממש הבנתי מה זה השואה.   כלומר, הבנתי רעיונית, כי

Read More »

יום העצמאות – חופש העם היהודי

הנה יום העצמאות הגיע לו.   איך אנו מרגישים פה?   שמחה, חגיגה, ששרדנו וניצחנו?   חששות על העתיד?   פחדים?   כאב על מי שאיבדנו בדרך?   או אולי הרגשות מעורבים בשילוב של הכל?   שאלות, ולי אין תשובות.   לפעמים רק נותר לבכות.   לפעמים רק נותר לצחוק.

Read More »

יום הזיכרון הזה לא יכול להיות כקודמותיו

  יום הזיכרון היום לא יכול להיות כקודמותיו.   הרבה זמן הוא לא היה כבד כזה.   איבדנו א.נשים קרובים אלינו שאנחנו אוהבים, וזה כואב.   המציאות שלנו השתנתה בין רגע, וזה קשה.   אנחנו עדיין כאן עדיין. אנחנו עדיין חיים.   וגם צוחקים ונהנים.   משהו בנו ניצח, וזה

Read More »