• English
חיפוש
Close this search box.

הקול בראש שלנו – מחשבות

הקול בראש שלנו – מחשבות

הקול בראש/ מחשבות:
"אני לא מספיק טוב", "אני אפס", "מה לא בסדר בי?", אם אתם כמוני וכמו רוב האנשים, מחשבות אלו או ספקות דומים עולים לכם בראש ביום יום. או שאולי אתם לא רואים את זה ככה אבל אתם שמים לב לתחושת ספק, חוסר ביטחון או פחד ברקע של חייכם שעוצרת אתכם(ואם לא, מעולה! הפוסט הזה לא בשבילכם כנראה). אם אתם חווים רק את הרגש, מהניסיון שלי זה אומר שמחשבות כאלו ובסגנון קורות ברקע(בתת מודע) ועדיין לא שמנו לב אליהם.
מה שאני רוצה להמחיש בפוסט הזה זה 2 דברים:
א' – אנחנו לא אלו שבאמת חושבים את המחשבות האלו
ב' – יש דרך פשוטה לצאת מהפחד הכאב והסבל שהם יוצרים(ואולי לראות את כל זה כאי הבנה מצחיקה).
הנה הקטע, יש לנו קול בראש, והוא חי! רוב האנשים במהלך רוב היום מזוהים עם הקול הזה לגמרי ובטוחים שהם אותו קול בראש שחושב כל היום. אני לגמרי מבין את הקושי בזה כי פעם חייתי ככה וזה היה כמו לחיות בכלא מנטאלי שאי אפשר לצאת ממנו(מישהו פה ראה המטריקס?). אחת התגליות המדהימות והראשונות שקורות לאדם ומתחילות מסע רוחני שלם(או מסע פיתוח אישי או איך שלא תקראו לזה) היא התגלית שאנחנו לא המחשבות שלנו. בהתחלה, היא עלולה להראות מפחידה ואולי ליצור משבר זהות כלשהו, אבל כמו שהמורה הרוחני אקהרט טולה אומר וזה ציטוט שאני מאד אוהב שלו "זו הקלה לדעת שאנחנו לא המחשבות שלנו". קחו רגע או שניים לחשוב איך חייכם היו נראים אם לא הייתם מזוהים עם המחשבות שלכם?(אם אתם יותר חווים רגשות שליליים אז תעשו זאת עם רגשות). איזו תגלית מדהימה! בצורה הזו, אנחנו יכולים לחשוב מה שבא לנו ולהאמין במה שבא לנו, אנחנו לא חייבים להאמין יותר במחשבות שמטילות בנו ספק או שופטות אותנו ואת אחרים, אנחנו חופשיים לחיות את חיינו כמו שאנו רוצים(יאיי!).
אמת זו שאנו לא המחשבות שלנו מתגלה דיי מהר לאדם שמנסה אפילו 5 דקות של מדיטציה(או שמנסה לא לחשוב על פיל ורוד ושמן). כשאנו עושים מדיטציה, אנחנו מתחילים עם כוונה לשים את התשומת לב שלנו בנשימה ולהשאיר אותה שם במשך התרגול. אופס! תוך 5 שניות לדקה, אנו מגלים שתשומת הלב שלנו ברחה ושחזרנו לחשוב על מתי תגמר הקורונה ונוכל לשבת שוב עם החבר'ה ולאכול נודלס בבית התאילנדי. למי שמתרגל מדיטציה עם כך מתגלה במהרה שתשומת ליבו, למרות כל כוונותיו ורצונותיו הטובים הלכה מהר מאד למחשבות. וכן, המחשבות שלנו תופסות את תשומת ליבנו המון במהלך היום! (לפי המדע בכל יום אנו חושבים בין 50 ל80 אלף מחשבות).
אז מה הוא הקול בראש הזה ומה עושים איתו? אם נסתכל במבט קרוב יותר נוכל לראות שהקול הזה בראש מדבר אלינו בצורות שונות בזמנים שונים. הוא חי וכמו כל דבר חי הוא משתנה כל הזמן. הקול בראש(מחשבות) מדבר אלינו כחבר, כשופט, כקורבן של נסיבות החיים, ככועס, כמתלונן, כנותן מוטיבציה, כמתכנן אחראי של היום שלנו והכסף שלנו או כקול שמציע לנו לאכול חתיכת עוגת שוקולד כשאנחנו רק לפני שבוע התחייבנו לדיאטה ללא סוכר(הקול הזה הכי ממזר!). כמובן שכל אלו מחשבות שלעיתים אנו מזדהים איתן כאנחנו, אבל לשם הפוסט הזה לפחות אני מציע שנהיה פתוחים לרעיון שהקול הזה פועל בעצמו. מה שבטוח לגבי הקול הזה, הוא אוהב להשתמש במילה "אני" ולהתחזות אלינו, לגרום לנו להזדהות איתו.
אבל מה יקרה אם עכשיו נעצור לרגע, ננשום עמוק, נחייך ונתחיל להתבונן בו ביום יום שלנו. נשאל את עצמנו שאלות סקרניות כמו: מה הוא עושה? מה הוא אומר? וואו אני מרגיש קצת פחד, מה הקול אומר שגורם לי להרגיש ככה? וואו הוא מאד מתעצבן כשאנשים לא מתנהגים כפי שאני רוצה שיתנהגו(במקום שאנחנו נזדהה איתו ואז נגיד ש"אנחנו" מתעצבנים), איזה מעניין הוא! וואו הוא ממש מפחד שאעז לעשות את הדבר הזה שתמיד חלמתי לעשות(במקום שנזדהה איתו ונאמין שאנו אלו שמפחדים). ככה, צעד צעד אנו שוברים את ההזדהות שלנו עם הקול הזה ואת מערכת היחסים שלנו איתו בה אנו מאמינים לכל דבר שהוא אומר, בה אין לנו בחירה חופשית בכלל לעשות את מה שאנו רוצים. בגישה הזאתי של התבוננות בקול קורה דבר מדהים, במקום שאנו מזדהים איתו או מאמינים לו ותחת הטרור שלו, אנחנו מתבוננים בו כמו מדען סקרן(תחשבו על ג'יין גודווין חוקרת קופים).
כשאנחנו מפתחים מערכת יחסים שכזו עם הקול במוח שלנו, הוא מפסיק לשלוט על חיינו והוא הופך למעין חבר דרך מעניין(אולם לא תמיד כזה נחמד) והוא מתחיל להיות ממש מצחיק. לאט לאט, הוא אפילו מתייאש ונהיה שקט יותר, אבל בכל מקרה זה לא כזה חשוב כי כשאנו מפתחים מערכת יחסים שכזו עם הקול שלנו במוח זה כבר לא משנה אם הוא שקט או לא, אנחנו חופשיים לבחור ולקחת חזרה את המושכות של חיינו, אנחנו כבר לא צריכים להאמין לו 🙂