אחת השאלות שכל הזמן רצה לי בראש כשהייתי בדיכאון, זו השאלה של: "מה המשמעות של החיים?".
"בשביל מה כל הקיום הזה? מה הטעם בכלל?".
השאלה הזו שיחקה לי המון בראש, העסיקה אותי והפריעה לי מאד, הכל היה נראה לי חסר טעם באותה תקופה.
ואולי גם אתם חווים שאלה כזו או דומה.
אולי אתם לא מרגישים שיש הרבה משמעות למה שאתם עושים ביום יום או בעבודה, או שיש טעם למה שאתם עושים בכלל.
יכול להיות שאין לכם תחושה של כיוון לאן ללכת, או תחושת "למה" חזקה לקום איתה בבוקר שמלהיבה אתכם לעשות כל מיני דברים ביום.
או שאתם עסוקים במרדף בלתי פוסק אחר המשמעות שלכם ומחפשים את המשמעות העוצמתית והגדולה ביותר, ואז זה מרגיש מעייף, מציף או מבלבל כי שום דבר לא מרגיש כמו מה שאתם באמת מחפשים.
אם אתם חווים דבר כזה, או משהו דומה, הנה מה שגיליתי שעזר לי:
אין באמת משמעות לחיים.
כן! אני יודע! זה בטח זעזע חלק מכם, ובטח חלקכם מסכימים וחלקכם חווים עכשיו התנגדות גדולה ומתכוננים לעבור לפוסט אחר,
אבל בואו תיתנו לי צ'אנס לרגע ואסביר למה אני מתכוון.
כששאלתי את עצמי את השאלה הזו, והתחלתי לחקור אותה לעומק, הבנתי את הדבר הבא:
משמעות זה דבר מומצא.
משמעות זה קונספט רעיוני שהמוח שלי ממציא ונותן לדברים. אני זה שבוחר מה משמעותי לי, ומה לא משמעותי לי. מה שמשמעותי לי, יכול להיות לא משמעותי בכלל לבן אדם אחר.
בשבילי למשל, מדיטציה זה חלק מאד משמעותי מחיי, אבל בשביל בן אדם אחר, זה יכול להיות חארטה או דבר כלל לא חשוב.
ככה זה גם אצלכם, מה שמשמעותי לכם, לא בהכרח משמעותי לאדם אחר. ומה שמשמעותי בשבילכם היום, לא בטוח תמיד היה משמעותי בשבילכם בחייכם, ואולי לא תמיד יהיה משמעותי.
אני גיליתי שאני זה שנותן משמעות לדברים, ולכן אין לדברים מסוימים משמעות אלא אם אני נותן להם אותה, כי משמעות היא דבר סובייקטיבי.
ונגיד לכלבה שלי רייבן, בכלל אין את השאלה הזו על מה המשמעות לדברים.
היא פשוט חיה, היא פשוט עצמה, ואין לה צורך ברעיון המומצא של משמעות.
אז הנה המשמעות המומצאת שאני נותן לדברים:
המשמעות של החיים שלי היא לאהוב, להנות מהם ולחיות איתם במלואם. המשמעות של החיים שלי היא לבחור דרך שאני חי אותה מהלב שלי כמיטב יכולתי, עד היום שאני מת.
המשמעות שלי היא לא על דבר חיצוני מסוים, אלא היא על הדרך שבה אני חי את חיי.
כי אני אשחרר מכל מה שרכשתי במילא במוות, וכל מה שיצרתי ישכח מתישהו, אז מה שמשנה זה רק 2 דברים: הדרך שבה חייתי, והאם השארתי את העולם מקום קצת יותר אוהב, חם ואכפתי בזכות הנוכחות שלי פה.
כי כל דבר חיצוני שאני אעשה, יעלם וישכח מהר מאד. אבל אם אהבתי אנשים, אז יכול להיות שהם יאהבו אנשים, ואם הם יאהבו אנשים אחרים, האהבה הזו תגדל, ואהבה והחום האלו, זה מה שבסוף ישאר.
אז אם יש לכם את השאלה הזו לגבי משמעות בחיים ואתם מתקשים עם חלק מהדברים שציינתי בפוסט, אני מזמין אתכם לבחור להתמקד פחות במשמעות חיצונית של קריירה, משפחה או כל דבר חיצוני שכזה, ולהתמקד יותר ויותר בדרך שבה אתם חיים, בדרך שבה אתם רוצים להרגיש ביום יום ובדרך שבה אתם רוצים שאחרים ירגישו לידכם.
אני מזמין אתכם להתמקד בכיף והנאה שאתם רוצים להביא לקריירה שלכם במקום בקריירה עצמה.
להתמקד באהבה, חיבור והודיה שאתם רוצים להביא למשפחה שלכם במקום בדברים חיצוניים לגבי המשפחה כמו איך מתפקדים הילדים בלימודים.
אם תתמקדו ב"איך" של החיים שלכם, במקום "במה" החומרי, אתם תמצאו משמעות עמוקה יותר משאי פעם חשבתם שקיימת, וגם סיפוק ושמחה.
תשאירו תגובה אם גם אתם התחברתם לדרך הקצת שונה הזו של לחשוב על משמעות לחיים.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.
