למה "לחשוב חיובי" לא עובד:
הרבה פעמים לקוחות מספרים לי על קשיים שהיו להם ביום מסוים, אתגר כלשהו, רגשות חזקים שעלו, מחשבות שליליות שעלו. הם מספרים לי על כמה שהם התאמצו לחשוב חיובי, נאבקו בעצמם או במחשבות שלהם וברגשות ומחשבות השליליות על מנת "לנצח" אותם ולחשוב חיובי בהצלחה.
הם מספרים לי את זה בגאווה או בייאוש, תלוי באיך הם תופסים שהלך להם. אתם בטח יכולים לדמיין את הפרצוף המופתע על פניהם כשאני אומר להם להפסיק להתאמץ כל כך לחשוב חיובי.
"מה? מה זאת אומרת. חשבתי שזה כל הקטע של התהליך הזה? זה לא המהות של רוחניות' קואצ'ינג וטיפול? אם לא אז מה כן? מה הטעם של הכל?".
"האם זה עבד לכם?" אני שואל. "זה בעיקר היה נשמע כמו מלא מאמץ מיותר."
"לא זה לא" הם מודים.
"אוקיי, אז אין טעם בכך מעכשיו!".
אתם מבינים, למרות האמונה הפופולארית והאמרה הפופולארית בחברה שלנו, אשר הרבה אייקונים, גורואים ועוד אנשים באינטרנט וביום יום אומרים לנו על: "פשוט תחשוב חיובי והכל יהיה בסדר" או "תחשוב טוב, יהיה טוב", ברוב המקרים כשהמשפטים האלו משומשים, זו פשוט דרך נורא טובה להדחיק את הרגשות שלנו ולהיות לא אותנטיים.
אם אתם בני אנוש כמוני, קרה לכם פעם שכעסתם נורא על מישהו/משהו ואז מישהו בא ואמר לכם: "אין טעם לכעוס זה לא עוזר, פשוט תחשוב חיובי" ואז או שהסכמתם כי זה היה נשמע הגיוני ובו זמנית עדיין כעסתם וזה לא באמת הרגיע אתכם(חוץ מלעודד אתכם להדחיק את רגשותיכם לרגע) או שהתעצבנתם עוד יותר ועכשיו גם על האיש שנתן לכם את העצה הנוראית הזו!(זה אם אתם כמוני).
והסיבה שזה לא עובד זה פשוט: הסיבה שאנחנו סובלים זה כי אנחנו לא אותנטיים. בגיל נורא קטן חונכנו והורגלנו ע"י החברה שסביבנו לנטוש את האותנטיות היפהפיה שלנו למען התנהגות מכאנית ומזויפת שהיא בכלל לא אנחנו. כחלק מההתניות שקיבלנו מהחברה, לימדו אותנו להדחיק רגשות לא רצויים כמו "כעס", "בכי" , "פחד" וגם הרבה פעמים אהבה ושמחה בטענה שהם "ילדותיים" או מפריעים.
התוצאה של כך היא אנשים מבוגרים שלא מחוברים לעצמם וסובלים מחרדה, דיכאון ודחייה עצמית, כי הם למדו להדחיק את מי שהם באמת ואיך שהם באמת מרגישים למען מסיכה מזויפת שהחברה בנתה להם ומשאירה אותם אומללים.
למעשה, כל פעם שאנחנו מנסים לחשוב חיובי כשאנחנו מרגיש מאד לא חיובי, אנחנו משחזרים את טראומות הילדות שלנו של דחייה עצמית ודחייה והדחקה של הרגשות שלנו כל פעם מחדש. וכשאנשים מעודדים חשיבה חיובית בצורה הזו, זה כי הם עדיין לא למדו להרגיש, לקבל ולאהוב את כל הרגשות והחלקים שבהם, את כל טראומות הילדות שלהם והם עדיין חיים בצורה בה הם לובשים מסיכה "חיובית" כדי להסתיר את הכאב הלא מעובד ומורגש שעומד מאחוריה.
"אז מה אתה אומר דניאל, שזה רע לחשוב חיובי? שזה לא טוב? שעדיף לחשוב שלילי? מה אתה מציע?".
אני לא נגד לחשוב חיובי בכלל, מי שמכיר אותי יודע שאני דיי פרקטי ונוטה לחייך ולצחוק רוב הזמן. אני מציע שנהיה אותנטיים לאיך שאנחנו באמת מרגישים, שנהיה אמיתיים לגבי זה ושלא נצטרך לשקר.
במקום לשקר שהכל בסדר איתנו, אנחנו יכולים להגיד את האמת שכרגע אנחנו מרגישים "ככה ככה" או אפילו "גרוע", או לפחות להודות בכך בפני עצמנו.
כי מה שהלקוחות שלי מגלים אחרי שאני מדבר איתם על זה, זה שברגע שאנחנו חוקרים ביחד את המקור של הרגשות שלהם, וברגע שהם מרגישים את הרגשות שלהם לגמרי, מרשים לעצמם לגמרי לפחד, לכעוס, לבכות או כל תחושה אחרת… בצד השני של זה מחכה הקלה גדולה, האותנטיות שלהם ואושר ושמחה טבעיים שהם לא מזויפים ומפוברקים ע"י הכחשת רגשות.
שמחה זה המצב הטבעי שלנו, אנחנו לא צריכים להתאמץ בשביל זה, רק לשחרר את מה שעומד בדרך. ומה שעומד בדרך זה רגשות מודחקים מהילדות שלנו בעיקר. כשאנחנו משחררים את זה, אושר ואותנטיות מחכים לנו ונותנים לנו חיבוק חם.
כי לנסות לחשוב חיובי, כשאנחנו מרגישים מאד מאד מאד לא חיובי, זה דחייה עצמית וזה כמו(סליחה על הבוטות) לכסות ערימת קקי במלא מלא קצפת ולהגיד שעכשיו זה טעים.
באהבה וחמלה, ובהזמנה חמה לחיות מאותנטיות ומהלב, דניאל❤️.
