לפעמים אנשים יכעסו עליכם ויבקרו אתכם, לא משנה כמה שתנסו לבוא אליהם באהבה ולעשות עימם שלום.
הם יאחזו בסיפור שלהם על העבר, על העוול שלדעתם נעשה, על מה שעשיתם לא בסדר, ויאחזו בכעס שלהם.
לא משנה כמה שתנסו לתקן את מה שהיה, ולסיים איתם בטוב, זה לא יעבוד, כי קשה להם לשחרר, והכעס שלהם הוא המגן ששומר להם על הלב, והם נאחזים בו יותר מכל, ומפחדים מאד לשחרר שמא יהיו חשופים ופגיעים שוב.
זה לא אשמתכם ולא עשיתם שום דבר רע. אתם בסדר.
אם עשיתם את ההכי טוב שלכם, ובאתם באהבה, והם עדיין לא מוכנים לשחרר, זה העניין שלהם.
וגם אם עשיתם טעות, אם התנצלתם והכרתם בה, אתם לא צריכים להעניש את עצמכם יותר על מה שהיה.
טעיתם, התנצלתם, למדתם, וזה מספיק. לא מגיע לכם יותר עונש כי הטעות הייתה עונש מספק, ואנחנו החיה היחידה בטבע שיכולה להעניש את עצמה 1000 פעם על טעות אחת שעשינו.
אם אנשים אחרים לא מסוגלים לסלוח לכם לגבי זה, זה כבר העניין שלהם והקושי שלהם לסמוך ולאהוב.
וזה הזדמנות עבורכם לתרגל חמלה, קודם כל לעצמכם, ואז גם להם.
אנשים אחרים לא באמת רואים אתכם. הם רואים את הסיפורים שלהם עליכם. ואם הסיפור שלהם על עצמם הוא לא אוהב וסולח, יהיה להם קשה ליצור סיפור אוהב וסולח כלפיכם.
זה בסדר. יש להם את הזכות ליצור איזה סיפור שהם רוצים, וגם לכם.
כולנו אמנים של החיים, כולנו יוצרים, ואנחנו אחראים רק לאומנות שלנו של החיים והסיפורים שאנחנו מספרים, ומה שאנשים עושים עם הסיפורים שלהם הוא לא אישי, גם אם הם שופטים אתכם זה לא אישי, זה הסיפור שהם יוצרים.
אז כאמן לאמן, הנה סיפור שאני חולק איתכם ומזמין אתכם לאמץ אם תרצו: זה לא אשמתכם, עשיתם את ההכי טוב שלכם, וזה לא אישי.
אני אוהב אתכם, ותאהבו את עצמכם. כי למה לא? למי אכפת? אהבה פנימית זה לא רע, היא תמיד ברכה לחיים ולכולם.
אני מקווה שזה עזר, הפוסט הזה בא מחוויה אישית שלי ומה שלמדתי ממנה, והזדמנות לחמלה ואהבה שנתתי לעצמי בתוך זה.
באהבה וחמלה לנו, דניאל❤️.
