על כניעה, חן, חסד וקפיצת אמונה אל הלא נודע

על כניעה, חן, חסד וקפיצת אמונה אל הלא נודע

 

לאחרונה אני חושב הרבה על החיים האלו, ועל כמה מהר הם משתנים.

 

איך הכל זז ממקום למקום, איך הכל ארעי, איך כלום לא נשאר במקום,

 

ועל איך אנחנו כל כך רוצים להשאיר את הכל אותו דבר לפעמים, או לכוון את הכל לאן שנוח לנו ולאן שאנו רוצים שזה ילך בגלל הפחד שלנו.

 

ולאחרונה אני חושב שככל שאני חי, לפחות בנקודת מבט האישית שלי, נדמה לי שהדברים זזים מהר יותר.

 

שכל שנה הכל קורה מהר יותר ומהר יותר והכל משתנה.

 

אני משתנה, העולם שמסביבי משתנה, והכל קורה בקצב שלפעמים אני לא מספיק לעקוב אחריו או לעכל, ועד שאני מעכל אותו אני כבר נמצא בשינוי הבא.

 

וואו איזו הרפתקה זו!

 

ולאחרונה אני חושב שיש כמה דברים שעוזרים לי לעכל את הדברים האלו, לעכל את השינויים האלו.

 

 לראות את היופי שבהם, גם את היופי בכאב ובכאוס, ולזרום איתם ולשחות איתם.

 

אני קורא לדברים האלו: כניעה, חן, חסד, וזרימה עם גל החיים וכיוון הרוח.

 

כניעה עוזרת לי, כי אני מבין שאני קטן לנוכח הגל הענקי של התנועה העוצמתית והאינסופית של היקום. ועם כניעה אני לומד לנוע עם הגל במקום נגדו.

 

עיקרון החן עוזר לי, כי חן זה יופי, חן זה אור, וחן זה דבר שמקיף את הבריאה גם ברגעים הכי קשים. מנקודת מבט של חן, כל דבר זה יופי, והטרגדיה הכי גדולה היא תוצר של חן.

 

חסד עוזר לי, כי חסד, כמו חן וכניעה, היא ההבנה שיש משהו גדול ממני, ושנוכחתי בחסד בכך שאני בכלל חי, קיים ונושם פה, 

 

ושזו הברכה הכי גדולה. זה עוזר לי עם הענווה, עם לדעת שאני לא יודע.

 

וזרימה עם גל החיים, והלך הרוח עוזר לי, כי החיים, או "האינסוף" כפי שהמנטור שלי אוהב לקרוא לחיים עפ"י המסורת הרוחנית הטולטקית,

 

 נעים בכיוון שאין לנו מושג לאן הוא הולך.

 

הם דופקים לנו בדלת של התודעה, של המגננות ואיזור הנוחות, ובלי שום רחמים דוחפים אותנו להתרחב למקום חדש והרפתקני בין אם נרצה בזה או לא, 

 

בדיוק כמו סחף שלוקח אותנו ללב אוקייאנוס עמוק.

 

לי יש רק בחירה אחת – האם אתנגד לכיוון המים, ובכך אבזבז את כל האנרגיה שלי ואשאר במקום, 

 

או האם אזרום עם הגל, אנוע איתו, אשתמש באנרגיה שלו כדי לנוע קצת ימינה או שמאלה להעדפתי, ואצלול לתוך האינסוף עם אומץ עמוק וקקי במכנסיים (כי בכל זאת זה מפחיד 😆💩).

 

אני תלמיד של האינסוף.

 

ענוו, אני משתחווה בפני מסע החיים שלי אל עבר הלא נודע.

 

במילותיו של המורה הרוחני תומאס הובל: "אני מודה על מה שאני יודע ואני מודה על מה שחבוי ממני".

 

זה השיעור שלי, וכשאני מיישם אותו, אני מקבל הקלה גדולה ותחושה של הרפתקה וחופש מאד גדול.

 

אתם גם מוזמנים להצטרף אליי ונלמד ביחד.

 

יש לי קבוצת ווצאפ שקטה בה אני מעדכן בכל שבוע על שיעור רוחני או כלי כלשהו לחיים שאני משתמש בו שעוזר לי ושכוללת גם מפגש תמיכה בזום חודשי עם כלים פרקטיים, שאלות ותשובות, ותרגול מדיטציה.

 

הקישור להצטרף בביו.

 

באהבה וחמלה, דניאל❤️.

Table of Contents

איך השתחררתי מביקורת עצמית קשה, ולמדתי לאהוב את עצמי כמו שאני

יש תקופות בחיי שאני מרגיש בושה במי שאני.   בתקופות שזה היה ממש חזק, הייתי מתרחק מאנשים, כי פחדתי שיראו כמה שאני פגום.   הרגשתי שאני חי חיים כפולים, כי בחוץ הצגתי שאני בסדר, וככה כולם חשבו, אבל מבפנים הרגשתי ממש רע עם עצמי ולא טוב.   זה השפיע עליי

Read More »

הצלחה זה לא מספיק: איך למצוא משמעות עמוקה יותר בעבודה ובחיים שלכם

איזה כיף לקום בבוקר ולאהוב את מה שאנחנו עושים.   ולהאמין בתוך עומק ליבנו שמה שאנחנו עושים עושה טוב לאנשים, לעולם ולעצמנו.   אין תחושה מספקת מזה שיש, ואין תחושה מבאסת יותר מלקום ל"עוד יום עבודה" או פשוט יום בחיים שלנו שהם חסרי סיפוק ומשמעות עבורנו.   שהם פשוט עבור

Read More »

פססט…  היי, כן את.ה – יש לך מושג מתי החיים נהיו כל כך רציניים??!

יכול להיות שזה קרה כשהפכנו לבני נוער?   פתאום אחריות בלימודים, ודעות וסטנדרטים חברתיים, ובנים בנות ותחרות פופולאריות.   אולי זה עשה את זה?   אולי זה טראומה והדבר הכואב הזה שקרה לנו בילדות? כל אחד מאיתנו עם הדבר האחד שלה או שלו?   או בפעם הראשונה שצפינו בחדשות, ושמענו

Read More »