אם אתם חווים חרדה קיומית בתקופה הזאת, אני כותב את זה לכם:

אם אתם חווים חרדה קיומית בתקופה הזאת, אני כותב את זה לכם:

אם אתם חווים חרדה קיומית בתקופה הזאת, אני כותב את זה לכם:

 מגיל 4 אני מכיר את התחושה של חרדה עמוקה. של פחד מתמד מהמוות.

של דאגות על אם נשרוד, מחשבות השרדותיות ודאגה מתמדת מהעתיד שלא פוסקת, ועושה את זה בלתי אפשרי לחיות בהווה.

התחושה הזו רדפה אחריי שנים, עמוק לגילאי ה20.

עוד הרבה לפני המלחמה, החרדה הזו היכתה בי כל כך חזק שלפעמים בקושי יכולתי לחשוב בבירור במשך ימים ושעות, תקוע במצב קיפאון וקם עם זיעה בלילה מהלחץ.

אתם מכירים את התחושה הזו?

אם כן, יש לי מסר בשבילכם שאולי יוכל לעזור.

המסר הזה הוא ההבנה העמוקה שעזרה לי, ושחררה אותי מהסבל של החרדה הזו לחופשי.

אז קחו נשימה עמוקה, ותאפשרו לו לחלחל פנימה עמוק בפנים. 

הוא לא יפתור הכל ישר, אבל אם תפנימו אותו שוב ושוב, ותתרגלו את המנטרה שאחלוק איתכם בסוף הפוסט, ההבנה הזו תחלחל לתודעה שלכם כמו זרעים של שלווה ואהבה מחודשת שתעזור לכם לראות את האור שוב:

מה שאתם חווים אהוביי, כמה אמיתי שזה נראה, הוא אשליה.

מדובר ברצף של מחשבות ודמיונות שהמוח מעלה, יחד עם תחושות ורגשות מתאימים בגוף,

שמייצרים מעין סרט בתודעה שלכם שנראה הרבה יותר מפחיד ממה שהוא במציאות.

ומי אתם שצופים במוח הזה?

אתם לא המוח המפוחד.

אתם אלו שמודעים למוח המפוחד, אתם אלו שמתבוננים בו.

אתם לא הפחד, אתם מודעים לפחד. 

אתם פשוט כל כך נסחפתם ו"התעניינתם" בסרט של מחשבות ורגשות שנקרא "חרדה קיומית" שמתנגן בפניכם, שזה היה נדמה לכם שזה אתם שתקועים בו, ולכן המשכתם לנגן אותו שוב ושוב.

תתבוננו במוח שלכם, תתבוננו בחרדה שלו, אתם לא היא. 

תאהבו אותה, תיתנו לה חמלה, תבינו אותה.

המוח מפחד מלמות, ומדמיין את המוות כל הזמן.

אתם לא הפחד הזה. תנו למוח המפוחד אהבה וחמלה, תנו לו space, תחזיקו אותו במרחב אוהב כמו שאמא מחזיקה תינוק שרק נולד שכואב לו. 

תחזיקו אותה ברוך.

יש לי מנטרה בשבילכם שתעזור, שתוכלו להגיד אותה לחרדה שלכם כשהיא עולה. תגידו לחרדה את זה בקול עדין ואוהב. כמו אמא דובה.

המנטרה היא: "אני רואה אותך, אני שומע.ת אותך, אני מרגיש.ה אותך, אני אוהב.ת אותך".

אל תלחמו בחרדה שלכם. המנטרה הזו תשמש אתכם כדי להחזיק אותה בחמלה, והחמלה הזו תרפא אותה ותרגיע אותה. היא תיתן לחרדה את הרוגע וקשב שהיא מחפשת.

להשתמש בטון אוהב כשאתם אומרים אותה בתוככם אפילו יותר חשוב מהמילים עצמם. המילים רק כאן להנחות ולעזור.

אשמח לשמוע איך המנטרה הזו בשבילכם אחרי שהתנסיתם איתה, אפשר לכתוב לי בפרטי❤️.

ואם אתם רוצים ללכת עמוק יותר עם זה, וללמוד איך להרגיש רגועים ובטוחים בתוך עצמכם, בשקט פנימי גם כשדברים מסביב מתפרקים ונראים כאוטיים, אתם מוזמנים לסדנת אונליין חדשה שאני משיק: 

"להרגיש בטוחים בתוך עצמנו" בה ניכנס הרבה יותר עמוק לתוך האתגר של חרדה קיומית והפחדים שקשורים לתקופה הזו, ונלמד איך אפשר ליצור לעצמנו מרחב של שקט, ביטחון פנימי ואהבה, גם עכשיו, גם כשיש כאוס מסביב🧘‍♀️❤️.

ואגיד זאת שוב: 

אתם לא החרדה שלכם. 

מי אתם?

אתם הנשמה הנצחית.

הנה התזכורת שחיכיתם לה.

באהבה וחמלה, דניאל❤️.

Table of Contents

יום העצמאות – חופש העם היהודי

הנה יום העצמאות הגיע לו.   איך אנו מרגישים פה?   שמחה, חגיגה, ששרדנו וניצחנו?   חששות על העתיד?   פחדים?   כאב על מי שאיבדנו בדרך?   או אולי הרגשות מעורבים בשילוב של הכל?   שאלות, ולי אין תשובות.   לפעמים רק נותר לבכות.   לפעמים רק נותר לצחוק.

Read More »

יום הזיכרון הזה לא יכול להיות כקודמותיו

  יום הזיכרון היום לא יכול להיות כקודמותיו.   הרבה זמן הוא לא היה כבד כזה.   איבדנו א.נשים קרובים אלינו שאנחנו אוהבים, וזה כואב.   המציאות שלנו השתנתה בין רגע, וזה קשה.   אנחנו עדיין כאן עדיין. אנחנו עדיין חיים.   וגם צוחקים ונהנים.   משהו בנו ניצח, וזה

Read More »

לאט לאט, אני לומד להנות מהרגע

החיים הם סדרה של מכשולים, חוויות, עליות וירידות.   או לפחות זו דרך אחת לראות אותם.   חבר נבון פעם אמר לי, שאם נסתכל רק קדימה, ונראה את הדרך הארוכה שיש לנו עוד לעשות, אנחנו עלולים לחוש מתוסכלים, לאבד תקווה, ולחשוב שלא התקדמנו כלל.    שאנחנו תקועים במקום.   ושלעומת

Read More »