אם לא נפתח את הלב לאהבה, אנחנו נשמיד את עצמנו.
אנחנו (בני אדם) הורגים אחד את השני, הורגים את הכוכב שלנו, הורגים חיות בחוסר רחמים ועבור מה?
כסף? שטח? בשביל להצדיק מערכת אמונות אחת כנכונה יותר מהשניה?
מתי נחכים נתפתח ונלמד שיש מקום לכל היצירות של אלוהים בכוכב הזה, ושאלוהים לא יצר שום דבר סתם?
אני חושב שהעת לכך הגיעה. ללעצור את הרס והמלחמות הנוראיות האלו אחת או לתמיד – לא דרך כוח, אלא דרך אהבה.
זה לא נאיבי בעיניי.
בעיניי זה נאיבי לחשוב שעוד כוח יפתור את המצב הזה.
היסטוריה אנושות של אלפי שנים מוכיחה לנו אחרת לא?
בואו ניקח השראה מגאנדי של הודו. וממנדלה של דרום אפריקה. וממרתין לות'ר קינג, שאלימות וכוח הן לא הפיתרון הסופי שאנחנו מחפשים אם אנחנו רוצים להביא סוף למלחמות.
אני לא אומר להוריד את הנשקים ועכשיו לעבור את הגבול ולחבק את כולם – זה לא עובד ככה.
אלא שנתחבר למה שהשאיפות הרחבות שלנו צריכות להיות. שנזכור שנשק זה להגנה עצמית, ונשתמש בו בהתאם לכך, ונשאף לשלום מיד אחרי שהצורך להגנה עצמית נגמר.
אם לא – האלימות הזו היא כמו בומרנג והיא חוזרת בדיוק חזרה אל כל המעורבים בה כמו שלצערי הרב אנחנו רואים שוב ושוב.
אני חושב שזה שכדאי שכל אחד מאיתנו יעשה בדק בית עם עצמו לאיפה אנחנו בתוכנו מקדמים אלימות ומאמינים בה. עם מחשבות, רגשות וגם מילים ומעשים.
ושניקח אחריות על זה.
כי זו האחריות שלנו לתרום לעולם אוהב יותר וזה מתחיל בנו, ומשם מקרין לבחוץ.
בואו נתרום לאהבה ביחד ונתחייב לכך בכל יום.
קודם כל עם עצמנו, ואז עם הקרובים לנו, ואז עם כל העולם שמסביב. ככה זה מתחיל.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.
