אחת המלכודות הרוחניות הגדולות שכולנו נופלים אליה היא ההיצמדות ללהרגיש טוב – ההיצמדות רק לאור.
והיא עלולה להוביל למושג הכבר חקוק היטב של: "מעקף רוחני" – מקום בו אנחנו משתמשים במושגים מעולם הרוחניות והתפתחות אישית כדי לברוח מהרגשות הכואבים שבתוכנו.
והמלכודת היא גדולה, כי באמת כשאנחנו מתחילים לצאת מסבל, ולחוות יותר אור – זה נהדר, זה מבורך, זה כיף.
כשאנחנו מתחילים לחשוב אחרת, ולהרגיש אחרת, ולראות את העולם האחרת מאיך שראינו, זה עושה לנו טוב.
אבל הבעיה, והסבל החבוי מתחיל כשאנחנו מתחילים להתכחש לדפוסים וכאבים שעדיין בתוכנו.
ושכשאנחנו מרגישים "רע", אנחנו ישר מנסים לגרום לעצמנו להרגיש "טוב".
למעשה – הרעיון שיש רגש רע או טוב הוא כבר חלק מהגורם לסבל פה.
והניסיון להרגיש "טוב" או חיובי ישר, הוא הגורם הסודי לסבל, כי אנחנו בעצם מפחדים מהכאב שלנו, ורוצים לברוח ממנו מהר – וזה דבר שייצר לנו יותר סבל בהמשך.
נפלתי אישית למלכודת הזו המון.
והמקום שאני עכשיו בו הוא מקום בו אני פשוט רוצה להזמין את עצמי לנכוח ברגע הנוכחי עם כל חוויה שבתוכי – ורק להביא לה את אור הנוכחות ומודעות שהיא אני.
בין אם זו חוויה של כאב, אימה וסבל, או של אושר, אהבה, רוגע ובהירות – אני מביא לה את אור הנוכחות ומודעות שלי.
גם לחוויה של numbness אני מביא את זה.
ואני לא צריך שהחוויה שלי תשתנה.
וביכולת הזו, בנוכחות הגוברת הזו להיות עם מה שקיים בתוכי ברגע, כאן הקסם קורה.
כאן הרוחניות קורה עבורי, בקבלה של כל החיים, אור וגם חושך.
כאן הקסם של לראות את היופי בהכל, כולל כאב כשהוא מתרחשת.
כאן קורית הצמיחה שלי והריפוי שלי, והמפגש הישיר עם החיים.
וזה המהות של המסע הרוחני עבורי כרגע, וזה המהות של מדיטציה בעיניי – המפגש עם הכל, בלי לנסות שהרגע הנוכחי יהיה אחרת.
שיהיה לנו אחלה יום, דניאל❤️.
