אחד הדברים שאני חוקר לאחרונה, זה את ההרגל שלי להתקשח ולהתכווץ רגשית, אנרגטית, פיזית ומנטאלית לנוכח אתגרים.
למעשה, זה משהו שאני חוקר כבר הרבה שנים, אבל מוצא לאחרונה שכבות עדינות ודקות יותר של ההתקשחות הזו.
תגובות פנימיות כמו כיווץ קל בידיים כשמשהו קורה בשונה ממה שציפיתי, התקשחות כזו במצח ובראש כאשר מחשבה לא רצויה עולה ומשהו בתוכי שמנסה לעצור אותה או מתנגד לעצם קיומה.
דחף אימפולסיבי להגיד מה אני חושב כשמישהו אומר משהו שאני תופס כלא מדויק או לא נכון.
חרדה שעולה ואז רצון לדעת "מה קרה" ולבדוק את החדשות אימפולסיבי כשאני שומע על עוד עדכון חדש על המלחמה מחבר או חברה.
כל אלו, הם ביטויים קטנים ולא כל כך קטנים בתוכי להתנגדות לרגע הנוכחי, ולניסיון איכשהו לשנות אותו, לרכך אותו או לבלום אותו ולא לחוות אותו.
במסורת הרוחנית שלמדתי בה, ההתנגדויות האלו שלנו לרגע הנוכחי, מוסברות כסיבה לסבל שלנו.
כשאנחנו מתנגדים לרגע הנוכחי, אנו סובלים.
לעומת זאת, כשאנו נפתחים אליו, מתרככים כלפיו, מזמינים אותו אלינו – רק אז יש לנו את ההזדמנות לגדילה, ולהתרחבות מחודשת של ההגדרה והבנה שלנו של החיים.
ניצים חדשים של שלווה, התפתחות ואושר גדלים משם.
ומי זה אשר מתנגד לרגע הנוכחי?
הלוא זה האגו שלנו, עם כל המגננות שלו.
לכן, השלב הראשון ללקבל את הרגע הנוכחי, הוא לגלות שזה לא אנחנו שמתנגדים לו מלכתחילה.
אנחנו, התודעה אשר מתבוננת במוח ובחוויה שלנו, כבר בקבלה מוחלטת של הרגע הנוכחי כרגע.
זה רק האגו שבמוח שמתנגד לעכשיו.
אז אשאיר אתכם עם כיוונון ליום יום:
כשהתנגדות לרגע הנוכחי עולה בתוככם, תשימו לב לזה אשר מתבונן בהתנגדות הזו, ותזדהו איתו.
זה אשר מתבונן בהתנגדות, אינו מתנגד בעצמו.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.