הכלבה הזהובה הגדולה מתה. האושר הגדול. 15 וחצי שנה של מתנה וכיף. אני לא יודע בדיוק מה להגיד לך חוץ מזה שאני
אני לא יודע אם אי פעם אתרפא לגמרי מהצלקות של טראומת הילדות שלי, אבל זה לא כזה חשוב יותר. איוואסקה הראיתה לי משהו יותר
השופט: כפי שרשמתי בפוסט הקודם בנושא, אנחנו אף פעם לא שופטים את עצמנו באמת, המחשבות השיפוטיות בראש עולות מהחלק במוח שלנו שאני קורא לו: "השופט".
אמא איוואסקה קוראת לי, וכבר הרבה זמן. לפני שנתיים וחצי, בטיפול שטיפה אנרגטית אצל המטפלת המדהימה ריקי קלש, חוויתי שחרור ממש ממש גדול, וגם
יש מכשול אחד, שהוא המרכזי בעיניי שאנשים מתקשים איתו כשהם מנסים לאהוב את עצמם, והמכשול הזה הוא כל כך מאתגר, בגלל שהוא כמעט בלתי נראה.
יש הרבה רמות של תודעה ונקודות מבט שמהן אנחנו יכולים לתפוס את עצמנו והיקום. באחת מהן בעצם, אין אפילו עצמי והיקום, כי השניים האלו