יש הרבה רמות של תודעה ונקודות מבט שמהן אנחנו יכולים לתפוס את עצמנו והיקום.
באחת מהן בעצם, אין אפילו עצמי והיקום, כי השניים האלו בנפרד אינם קיימים.
ברמה התודעה החייתית אינדיבידואליסטית – אני כאן כדי להתקיים, לשרוד, לאכול, ולהתרבות דרך סקס, אני דואג בעיקר למעגל הקרוב אליי שהוא אני, משפחה וחברים קרובים, לא כל כך אכפת לי מאחרים. אני כאן בעיקר לדאוג לעצמי.
ברמת התודעה האנושית – אני מרגיש שמח ולפעמים עצוב. יש לי תשוקות. יש לי אהבה, יש לי קשרים שחשובים לי. אני אוהב לשחק, ליצור, לחוות, יש לי חלומות להגשים בעולם.
לפעמים אני חסר ביטחון, לפעמים אני מלא בביטחון.
ברמת התודעה האנושית, הסבל בכדור הארץ כואב לי, כי אני מרגיש אותו, ואני חלק ממנו כבן אנוש.
יש דברים שנראים טראגים בעולם ויש דברים שמאד מרגשים אותו, וכולנו יכולים בטח להזדהות עם זה מתוך הרגשות המורכבים של אתמול.
העולם נראה מקום עם הרבה אירועים ראנדומאלים שלא בשליטתנו.
ברמת תודעה הנשמתית – כולנו נשמות בעולם. לכולנו יש סיבה שאנחנו פה. לכל דבר יש משמעות. גם סבל הוא לא ראנדומאלי, ויש לו משמעות מסוימת וגם לקושי. יש לי תפקיד בעולם, ולכולנו יש תפקיד.
הדברים נראים פחות טראגים ועצובים, כי אני מבין שכל נשמה באה לשחק את התפקיד שלה בעולם, שהכל נכתב מראש וכשהגוף הפיזי מת, הנשמה ממשיכה הלאה לחוות וגם תתגלגל מחדש.
ברמה התודעה הנשמתית, כולנו נצחק בסוף לגבי התפקידים ששיחקנו בכדור הארץ, ונודה אחד לשני.
גם אם התפקידים ששיחקנו בכדור הארץ היו כאלו שאימללו אחד את השני.
אנחנו מבינים שזה משחק אחד גדול.
ויש את רמת התודעה האלוהית –, בה הכל אלוהים. אני, אתה , את, והמרחב שביננו. כל החיות, כל החפצים כל דבר ביקום הוא אלוהים.
ברמה התודעה הזאתי, הכל משחק גדול. זה לא אפילו שכולנו אחד, כי אין כולנו. זה פשוט שהכל אני.
ברמה התודעה הזאתי, אני מבין שאני אלוהים, באתי לכאן כדי לחוות את הפוטנציאל האינסופי שלי וכל האספקטים של עצמי בכל מיני צורות. אני באתי כאן לשחק ולחוות את עצמי.
אור וחושך הם פשוט 2 צורות הבעה שונות שלי, וכך כל דואליות אחרת.
כל מה שאני רואה וחווה זה את עצמי.
שום דבר לא נראה רציני בקיום מהמקום הזה, והכל נראה יפהפה ונפלא, אפילו החושך הוא עוד צורה שבה אני חווה ומביע את עצמי בייחודיות.
זו הנקודת מבט מתודעת אלוהים.
אז כשאני מסתכל לי על אירועי אמש שהרגישו לי כואבים ובו זמנית מרגשים.
וכשאני מסתכל על כל אירועי העולם האלו, אני רואה דברים שונים, תלוי באיך אני מסתכל.
להיות אינדיבידואל, בן אנוש, נשמה או אלוהים – זה לקחת נקודת מבט אחרת.
ותלוי בנקודת מבט שאני אבחר, הדברים יראו שונים לגמרי.
האם לא אכפת לי ואני פשוט מנתק את עצמי מכולם? (אינדיבידואל).
האם עצוב לי על העולם והמצב שהוא בו מבחינות מסוימות, אכפת לי ממנו, ואני שואף להשתתף בו ולעשות אותו מקום אוהב יותר? (בן אנוש).
האם אני נשמה עם תפקיד, ואני נמצא בקבלה על אירועים שונים שקורים בחיים שלי ובעולם מתוך ההבנה שכולנו נשמות עם משמעות ייחודית משלנו במסע של למידה ואחדות (נקודת מבט הנשמתית).
האם אני אלוהים, ובאתי לחוות את עצמי בכל מיני צורות, מלאות באור חושך ועוד מגוון אינסופי, על מנת להכיר את כל האינסוף אספקטים השונים שלי לעומק ולהתענג על כך (נקודת מבט אלוהית).
הכל בחירה. הכל תרגול כדי לדעת לעבור בין הנקודות מבט השונות האלו מבחירה, הן כולנו בתוכנו, ואין באמת טובה אחת מאחרת.
זה פשוט תלוי כמה zoom in או zoom out נעשה על הקיום.
וביננו – כל הנקודות מבט האלו יפהפיות.
יום ראשון, שבוע חדש, איזה מסע עברנו אתמול כעם ביחד.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.
