פחד היה אחד היריבים הכי גדולים שלי בחיים.
הרבה פעמים מדברים על פחד כיריב, ואומרים שצריך "להביס אותו", "להשמיד אותו"
ולהיות "חסרי פחד".
וללא ספק אימצתי במשך זמן את הגישה הזו בעצמי, ונשבעתי לנצח אותו.
אבל עם השנים, כשאני לאט לאט (במקרה שלי מאד לאט😆), לומד על עצמי ועל הפחד שלי יותר, אני מבין שהפחד הוא לא אויב, אלא חבר.
חבר טוב, שמנסה להגן עליי.
שמנסה למנוע ממני להפגע מדברים שפגעו בי בעבר.
שמנסה שאהיה בטוח.
שרוצה שלא אעלב או ארגיש עצוב.
שכל מה שהפחד שלי רוצה הוא שיהיה לי טוב.
ואני לא צריך להשמיד את הפחד שלי, או להלחם בו.
רק להזכיר לו בעדינות, שמה שעשה לי טוב בעבר, הוא לא מה שעושה לי טוב בהווה.
ושהדברים שהכאיבו לי בעבר והפילו אותי, כבר לא מכאיבים לי באותו אופן.
ועם התזכורות העדינות האלו, הפחד שלי נרגע, ומרפה, ונותן לי את המקום להתרחב לעבר גרסה חדשה שלי.
זה קצת לא נוח בשבילו, וכמובן מאתגר בהתחלה,
אבל הוא מהר מאד מתרגל, ומהר מאד אנחנו ביחד מתרחבים וגדלים.
הפחד הוא חבר שלי, וגם שלכם.
הוא לא אויב.
רק צריך לדעת איך לעבוד איתו.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.