בשביל רבים מאיתנו בחודש האחרון, יכול להיות שהחוויה היא שהחיים הגיעו למעין עצירה.
כאילו אין לאן להתקדם עכשיו.
שעכשיו הזמן "לחכות".
בשביל רבים מאיתנו, אנחנו למדים כמה החיים יכולים להשתנות מבין רגע, בלי שציפינו לזה בכלל.
איך הכל משתנה בבת אחת, וכל מה שתכננו לעתיד לא נראה רלוונטי יותר.
אנחנו מבינים כמה החיים רגעים ומשתנים כל הזמן, ואפילו שזה לא מובן מאליו שנחיה עד גיל מבוגר או "לנצח" כמו שאנחנו משלים את עצמנו לחשוב, או שזה לא מובן מאליו שכל האנשים האהובים שאיתנו בחיים יהיו איתנו עד זקנה.
וזו אמת כואבת,
אבל זו גם האמת.
אז התקופה הזו, שהכל מאט, שכולנו מחכים, שכולנו לא יודעים מה יקרה יומיים קדימה שלא נדבר על חודש או חודשיים היא מאתגרת, אבל היא מהווה גם הזדמנות ענקית.
הזדמנות ענקית לקחת את העצירה הזו ולהתבונן פנימה על החיים שלנו.
לעשות חשבון נפש.Howdy, Daniel Moor
לשאול את עצמנו: כשנחזור לשגרה וכשהכל יגמר, מה נרצה לעשות אחרת?
ועכשיו ברגע זה אפילו, מה נרצה לעשות אחרת?
איך נרצה לפעול אחרת?
אלו שינויים נרצה לעשות?
כי החיים קצרים מדי שלא נחיה אותם כמו שאנחנו רוצים. שלא נהנה מהם. שלא נחיה את הרגע.
אם נמות מחר, האם כל הדאגה הזו הייתה שווה משהו?
אם אדם שאנו אוהבים ימות, האם זה היה שווה את זה לחשוב כל כך הרבה ולא לחיות ברגע הנוכחי? לא לבלות איתם עוד רגע מתוק בנוכחות מלאה, בלי טלפון?
אלו שאלות שאני שואל את עצמי, ומזמין אתכם לשאול.
אז אתם לא צריכים לחכות לאחר כך.
וגם אין למה לסבול.
בוא נשתמש בתקופה הזו לחשבון נפש, להתבוננות, לרפלקציה.
בוא נשתמש במרחב הזו שנוצר לנו פה כהזדמנות עמוקה לשינוי, לאהבת חינם, לטרנספורמציה פנימית.
כי בשביל הרבה מאיתנו, אולי החיים לא הלכו בכיוון טוב או ביכוון שרצינו לפני המלחמה. אולי לא היינו ממש שמחים ומסופקים בפנים.
וכמדינה, לא היינו מלוכדים פני, והמדינה הלכה בלי כל קשר לכל מה שקורה עכשיו בחוץ, לכיוון לא טוב.
אז הנה ההזדמנות שלנו לעשות את הרפלקציה הפנימית הזו כל אחד ואחת עם עצמו, כדי להשתנות ולתקן.
וזה יתן לנו גם את ההזדמנות קולקטיבית, להשתנות ולתקן.
אז מה שינוי משמעותי אחד שהייתם רוצים לעשות בחיים שלכם?
תרשמו לעצמכם, ואתם מוזמנים לשתף בתגובות.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.