לאהוב את האור, לאמץ את החושך

לאהוב את האור, לאמץ את החושך

יש 2 כוחות מרכזיים ביקום: אור וחושך.

נקבי וזכרי.

בשניהם יש את האור, ובשניהם יש את החושך.

במסע הרוחני, שזה פשוט המסע שלנו כבני אדם, בין אם נקרא לו רוחני או לא, 

התפקיד שלנו זה לשלב בין האור לחושך בהרמוניה, והשילוב ההרמוני ביניהם נקרא אהבה.

החושך אינו רע, הוא פשוט לעיתים לא מובן.

החושך זה החלקים בנו כאנשים, ובתודעה שלנו כאנושות שהדחקנו החוצה, שהסתרנו, שהתביישנו בהם, שהיו כואבים מדי לראות.

בגלל שהדחקנו אותם, הם לא רואים אור יותר, כי אור הוא תוצר של תשומת לב, ולכן הם חשוכים, כואבים, ויוצרים לנו ולאחרים כאב.

התפקיד שלנו במסע הרוחני, וכאנושות הוא לא להלחם בחושך כדי להביא אור, זו אי הבנה מחשיבה דואלית.

התפקיד שלנו זה להביא את האור לתוך החושך, ולהפך: להזמין את החושך אל תוך האור.

לתת לחושך להינמס שם אל תוך אור ואהבה, לתת לחושך לקבל את האהבה שהוא כל כך צריך ומחפש, את האהבה אשר הוא תמיד רצה שתבוא כמענה.

החושך לא רע, הוא פשוט פצוע, לא מובן, וצריך אהבה.

לכן, אל תפחדו מהחלקים החשוכים בכם, או באנשים אחרים. לכולנו יש אותם.

תזמינו אותם קרוב אליכם, תאהבו אותם יותר מכל, תאמצו אותם עמוק אל תוך הלב. 

תנו לאהבה שלכם להמיס את החשיכה, לתוך אהבה עמוקה יותר.

כי כל מה שמכילה החשיכה זה אור.

החשיכה מכילה את כל האור שבעולם, כפי שהמדע מלמד אותנו שהצבע השחור מוצג לנו במוח כשחור מכיוון שהוא מכיל בתוכו אור, ומקרין את מה שנותר שזו החשיכה החוצה.

תאהבו את החשיכה שלכם, והאור שלכם יגדל משם יותר ויותר.

כי בסופו של דבר אין באמת חשיכה, יש רק אור, והאור והחשיכה הם אחד.

המאסטרים הטולטקים קראו לזה: האור השחור.

באהבה וחמלה, דניאל❤️.

Table of Contents

איך השתחררתי מביקורת עצמית קשה, ולמדתי לאהוב את עצמי כמו שאני

יש תקופות בחיי שאני מרגיש בושה במי שאני.   בתקופות שזה היה ממש חזק, הייתי מתרחק מאנשים, כי פחדתי שיראו כמה שאני פגום.   הרגשתי שאני חי חיים כפולים, כי בחוץ הצגתי שאני בסדר, וככה כולם חשבו, אבל מבפנים הרגשתי ממש רע עם עצמי ולא טוב.   זה השפיע עליי

Read More »

הצלחה זה לא מספיק: איך למצוא משמעות עמוקה יותר בעבודה ובחיים שלכם

איזה כיף לקום בבוקר ולאהוב את מה שאנחנו עושים.   ולהאמין בתוך עומק ליבנו שמה שאנחנו עושים עושה טוב לאנשים, לעולם ולעצמנו.   אין תחושה מספקת מזה שיש, ואין תחושה מבאסת יותר מלקום ל"עוד יום עבודה" או פשוט יום בחיים שלנו שהם חסרי סיפוק ומשמעות עבורנו.   שהם פשוט עבור

Read More »

פססט…  היי, כן את.ה – יש לך מושג מתי החיים נהיו כל כך רציניים??!

יכול להיות שזה קרה כשהפכנו לבני נוער?   פתאום אחריות בלימודים, ודעות וסטנדרטים חברתיים, ובנים בנות ותחרות פופולאריות.   אולי זה עשה את זה?   אולי זה טראומה והדבר הכואב הזה שקרה לנו בילדות? כל אחד מאיתנו עם הדבר האחד שלה או שלו?   או בפעם הראשונה שצפינו בחדשות, ושמענו

Read More »