יש תקופות בחיי שאני מרגיש בושה במי שאני.   בתקופות שזה היה ממש חזק, הייתי מתרחק מאנשים, כי פחדתי שיראו כמה שאני פגום.   הרגשתי

  תפקפקו בו כשהוא עולה: אתם לא חייבים לקחת את מה שהקול הזה אומר כעובדה, ואתם יכולים ממש לדבר איתו.   שאלה נהדרת לשאול אותו

השופט:  כפי שרשמתי בפוסט הקודם בנושא, אנחנו אף פעם לא שופטים את עצמנו באמת, המחשבות השיפוטיות בראש עולות מהחלק במוח שלנו שאני קורא לו: "השופט".

יש מכשול אחד, שהוא המרכזי בעיניי שאנשים מתקשים איתו כשהם מנסים לאהוב את עצמם, והמכשול הזה הוא כל כך מאתגר, בגלל שהוא כמעט בלתי נראה.